ממש מתחת לאחד המקומות המוכרים והמטויילים ביותר בירושלים - ברחוב היוצא משער יפו לכיוון מוזיאון מגדל דוד והחנויות ברחוב דוד, שוכנת מזה כמעט אלפיים שנה אמת מים יפהפייה, בנויה אבנים גדולות,  שגובהה 1.50 מ'.
בחפירות הנערכות על ידי רשות העתיקות במימון הרשות לפיתוח ירושלים לצורך החלפת תשתיות באזור, נחשפה אמת המים העליונה של ירושלים מהמאה ה-3-2.
 
לדברי ד"ר עופר שיאון, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, "במהלך החפירה התגלה דופן האמה, ומשהסרנו את אבני הדופן והצצנו פנימה, נחשפה בפנינו אמת מים בנויה לתלפיות, המקורה בלוחות אבן שטוחים, שניתן ללכת בה בהליכה שפופה לאורך כ- 40 מ'. מרגש לחשוב שבמקום לא דרכה רגל אדם מזה מאות רבות של שנים". לדברי שיאון, "תיעוד שערך בסוף המאה ה-19 חוקר ארץ ישראל ד"ר קונרד שיק, תאר חלק מסוים מהאמה. באזור זה נבנה ב-1898 מבנה שלימים הפך לבית מלון "אמפריאל" המוכר לנו כיום. תיעודו של שיק, הותיר בידינו קצה חוט, שהוביל אותנו לחשיפת קטע זה של האמה".
 
רוחבה של האמה כ-60 ס"מ וגובהה 1.5 מ'. במרחקים של 15 מ' לערך נחשפו פירים שאפשרו לבדוק את מצב האמה מגובה פני השטח באותם ימים.
 
עד לשלהי ימי הבית השני - במאה ה-1 לפני הספירה, התבססה אספקת המים לירושלים על מי מעיין הגיחון, ואולם מניין התושבים עלה בהתמדה ומקורות המים לא הספיקו.
מצוקת המים הייתה הגורם העיקרי שהוביל לבניית מפעלי המים המפוארים של ירושלים בימיו של הורדוס. המים הוזרמו לעיר בתחכום הנדסי ממעיינות שאותרו בהרי חברון, שהיו גבוהים מספיק כדי להזרים את המים עד ירושלים באמצעות אמות, ע"י כח המשיכה. המים הועברו לירושלים לאורך עשרות קילומטרים עד לברכות שלמה - ומהן בשתי אמות עיקריות: העליונה והתחתונה. האמה העליונה הובילה מים לחלק הגבוה של העיר, בו שכנו ארמון המלך הורדוס ובריכת חזקיהו, שהיתה מקור המים המרכזי לכל באי העיר, והאמה התחתונה הובילה מים להר הבית ובית המקדש.
 
לדברי ד"ר שיאון, "לעת עתה, ניתן לתארך את קטע האמה שנחשף למאה ה-2 לסה"נ - לימי העיר האלילית איליה קפיטולינה, שנבנתה על ירושלים שחרבה אחרי מרד בר-כוכבא בשנת 135 לסה"נ – ואולם  ניתן לשער, כי ראשיתה של האמה כבר בימיו של הורדוס, כידוע לנו ממקומות אחרים בתוואי האמה, בעיקר באזור בית לחם. מהמחקר הארכיאולוגי עולה כי אורכה הכולל של אמה זו, שתחילתה בבריכות שלמה,  כ-13 קילומטרים".