מאז שנחפר על ידי בנו רותנברג בשנת 1965 נמצא אתר 39B בתמנע במרכזו של דיון סוער בנוגע לתאריכו. החופר סבור כי האתר ומתקן הפקת הנחושת המצוי בו שמשו בתקופה הכלקוליתית ובכך המתקן מהווה את הדוגמה הקדומה מסוגה בעולם. על קביעה זו קמו עוררין רבים, בין השאר בשל תאריך רדיומטרי מדפנות המתקן מהמאה הראשונה לספירה, עובדה אותה מציג החופר כעדות לשימוש משני.
 
במסגרת המחקר הנוכחי נבחנה איכות סיגי-נחושת כרשם של עוצמת השדה הגיאומגנטי. סדרת ניסויים שנערכו על מאות דוגמאות סיגים מעשרים ושמונה אתרים ארכיאומטלורגיים מישראל ומירדן הניבה תוצאות חסרות תקדים באיכותן והראתה אחוזי הצלחה גבוהים ביותר בהשוואה לניסויים המבוססים על חומרים אחרים (כדוגמת טין צרוף). אמינות החומר כרשם ארכיאומגנטי אפשרה לנו לבנות עקומת שינויי-עוצמה מהימנה לתקופת הזמן המוגבלת במועד ראשית הופעת המטלורגיה בחברה האנושית, דהינו לששת אלפים וחמש מאות השנים האחרונות. עקומה זו מבוססת לעת עתה על תאריכים שהתקבלו מקונטקסט ארכיאולוגי ומראה שינויים חדים ותכופים בעוצמת השדה הגיאומגנטי.
 
תוצאות ארכיאומגנטיות שהתקבלו מדוגמאות סיגים מאתר 39B בתמנע מראות שלוש קבוצות מובהקות ושונות של עוצמה גיאומגנטית. קבוצה אחת מראה עוצמה גבוהה (~77µT), המתאימה לשיא שתועד בסוף תקופת הברונזה המאוחרת וראשית תקופת הברזל ומעידה על פעילות מטלורגית באתר המשתלבת עם תמונה רחבה יותר של פעילות אינטנסיבית באזור כולו בזמן הנדון. קבוצה שנייה (~48µT) מראה עוצמה בינונית, שיכולה להתאים למספר פרקי זמן, בין השאר לתקופה הרומית הקדומה המיוצגת באתר בתוצאת התיארוך הרדיומטרי. הקבוצה השלישית (~33µT) מראה עוצמה נמוכה המתאימה לשפל שתועד בתקופה הכלקוליתית ומעידה על פעילות מטלורגית באתר בזמן הזה. אם כך, יש בידי תוצאות הניסויים לחזק את עמדתו של רותנברג המציגה אתר רב-תקופתי, שהחל את פעילותו בימי ראשית המטלורגיה, בתקופה הכלקוליתית.