כשהצלבנים הגיעו מהמערב וייסדו את ממלכתם במזרח, בתחילת המאה הי"ב, הם הביאו עמם את המסורת הרומנסקית בארכיטקטורה ובאמנות. הצרפתים והאיטלקים שהובילו את מסורת הבניה באירופה באמצע המאה הי"ב, החלו להכניס למסורת המערבית בהדרגה בניה בקשת המצולבת והמחודדת, ובהמשך פיתחו את המסורת הגותית. מכיוון שהם אלו שהובילו את מסורת הבניה בארץ הקודש, כל חידושיהם באירופה נכנסו בו זמנית גם לארץ ישראל.
 
ממלכת הצלבנים עד הכיבוש של צ'אלח א – דין בשנת 1187, נתונה הייתה בתנופת בניה עצומה. בתקופה זו הבניה, רובה ככולה, הייתה בסגנון הרומנסקי. שתיים מהדוגמאות החשובות ששרדו מתקופה זו הם כנסית הקבר בירושלים וכנסית הבשורה בנצרת. במאה הי"ג הממלכה הצלבנית המתחדשת, נשארה חלשה ומצומצמת בגבולותיה. שטחים ניכרים מהממלכה הראשונה נשללו ממנה ובעיקר ירושלים. בניגוד בולט למצב זה עמדה עכו שהפכה למרכז השלטוני. העיר החלה להיבנות מחדש: כנסיות, מבני ציבור ובתים פרטיים ניבנו בעכו במלוא הדרו של הסגנון הגותי ששטף את אירופה כולה באותו פרק זמן.
 
אמנות הפיסול הרומנסקית היא אמנות דתית שממשיכה את האמנות הביזנטית המזרחית. זהו פיסול שטוח והדמות המתוארת בפיסול זה קפואה ונטולת חיים. האמנות הגותית התנתקה מהאמנות הדתית הקפואה וחזרה אל האמנות הקלאסית: דמויות בתנועה, מלאות חיים, נסערות ומחייכות. שוב יש תשומת לב לפרטי הלבוש, לקפלים ולתנועתיות. עכו של המאה הי"ג משמשת מרכז אמנותי חשוב ומוכר בכל העולם המערבי. הסגנון הגותי שניכר בבנייניה אפיין גם את פסליה. דוגמא לפריחת האומנות הוא הסקריפטוריום של עכו, בית מלאכה לציור, שהתמחה בעיטור ספרי קודש וספרי ביוגרפיה של אצילים ומלכים מארץ הקודש ומאירופה.
 
בהרצאה זו אציג מספר דוגמאות של חלקים ארכיטקטוניים וראשי דמויות אדם מפוסלים שנמצאו בחפירות בעכו. המעניין שבהם התגלה בתחילת שנת 2005, בזמן עבודות שימור של איזור שנחפר כבר בשנת 1996 במרכז ההוספיטלרי בעכו העתיקה. אבן משונה תפסה את עינו של יותם כרמל, איש השימור בעכו. זו התבררה כראשו של פסל גותי. למרות שהדגשנו כי עכו במאה הי"ג שגשגה ופרחה והסגנון הגותי ניכר היטב בבנייה, באמנותה ובפסליה, העיר עברה הרס כבד כולל איקונוקלזם שיטתי על ידי הכובשים הממלוכים. מאוחר יותר כוסתה לחלוטין ע"י העיר העות'מאנית. עד כה רק חלק מזערי מהעיר הצלבנית נחשף בחפירות ארכיאולוגיות, ולכן ממצאים בסגנון הגותי נדירים ביותר.