32 מתוך 33 שנות חייו, חי ישו הנוצרי בגליל.
 
שם הדת – נצרות, ושם המאמינים – נוצרים, מקורו בעיר נצרת בה חי ישו את מרבית שנותיו; למרות זאת כמעט לא זכה הגליל לחשיבות ולמעמד של קדושה בנצרות הקדומה. אבות הכנסייה אינם מזכירים את הגליל, ומרבית הצליינים לארץ הקודש התעלמו מהגליל או שחלפו דרכו במסעם מאסיה הקטנה לירושלים.
 
רק במאה החמישית החלה התעניינות נוצרית בגליל, נתקדשו מקומות הקשורים ביחוד בניסים שעשה ישו שעיקרם סביב הכנרת, והתגבר זרם הצליינים לחבל ארץ זה.
 
מהבחינה הארכיאולוגית ניתן לקבוע גבול כמעט מוגדר בין הגליל או הגולן היהודי לבין זה הנוצרי, ופרט ליישובי החוף אין כמעט יישובים שניתן להגדירם כמעורבים בתקופה הביזאנטית.
 
בספרות תיעוד לכמה מנזרים בסביבת בית שאן, אך אין כמעט אזכור למנזרים בגליל. בניגוד לכך הממצא הארכיאולוגי מראה שהנזירות הגלילית פרחה בתקופה הביזאנטית, עדות לכך בעיקר במחקריהם של קלודין דופן ומוטי אביעם.
 
הממצאים שנחשפו לאחרונה בחפירותיו של יותם טפר בכלא מגידו שם נחשף דומוס אקלסיה מהמאה השלישית, ובתמרה א-זועביה, שם נתגלתה כתובת בכנסייה שהיא לפי מניין ההיג'רה, שופכים אור חדש על הנצרות בגליל – הן בראשיתה הן באחריתה, אך לא משנים את התמונה הכללית אודות מעמדו של חבל ארץ זה בנצרות של התקופה.
 
ההתעניינות בגליל באשר לפעילותו של ישו, וכחבל ארץ קדוש לנצרות, קיבלה תאוצה בימי הביניים ובעת החדשה. אנו נמצאים עתה בתהליך של הכרזה על אזור פעילותו של ישו בגליל כאתר מורשת תרבות עולמית. בתיק ההכרזה אנו קושרים בין המורשת של ראשית הנצרות, לזו הביזאנטית, ולתקופות המוסלמית הקדומה, הצלבנית, ולהתעוררות מסורות הקדושה והצליינות בגליל בעת החדשה. בין היתר אציג את פעילותנו בהקשר זה.