תל נסיבה (ח' נוסייבה) היא תל המצוי על שלוחה (830 מ' מעל פני הים) מדרום מערב לרכס ראס אל אחמר, שעליו יושב כיום היישוב כרם בן זמרה. מפסגתו של התל ישנה תצפית רחבה לעבר הרי הגליל העליון. היישוב הקדום התקיים באלף השני והראשון לפני הספירה והשתרע על פני 20 דונם לערך.
 
בחורבת נסיבה נערכו שתי חפירות הצלה בהקשר לעבודות פיתוח שנועדו להרחיב את המושב. חפירה ראשונה הייתה בשנת 1980 ונערכה בשוליו המזרחיים של האתר, על שטח שגודלו כ- 300 מ"ר. מאחר ותכליתה של חפירה זו הייתה למנוע בנייה על שטח העתיקות, היא הסתיימה לאחר חשיפת שתי שכבות היישוב העליונות. בשכבה המאוחרת, הסמוכה לפני השטח נתגלו שרידים של שני מבנים שתוארכו לתקופה הפרסית. המבנה השלם מבין השניים נבנה בקירות רחבים (13.40 X 7.00 מ') והשתמר לגובה מירבי של 1.00 מ'. תכניתו היא של מבנה תלת מרחבי שבו החדר המרכזי נחלק על ידי שני עמודים, ואליו נסמך חדר רוחבי. מפולת האבנים שכיסתה את הבית קברה תחתיה את כל תכולתו שכללה מתקני בישול, כלי חרס רבים וחפצים נוספים. אופי הממצאים מעיד, שקומת הקרקע נועדה לאחסון ולהכנת מזון. יש לשער שהייתה למבנה זה קומה שנייה ששימשה למגורים.
 
השכבה השנייה, שזמנה מתקופת הברזל ב', לא נשתמרה טוב ונחשפו ממנה רק קטעי קירות. שכבה זו נפגעה כנראה מסחף ומן הבניה של השכבה הפרסית.
 
בשנות ה- 90 נהרס חלקו הדרום מזרחי של האתר בפעולת בניה בלתי חוקית. אחד החתכים שנותר לאחר ההרס, תועד כדי להשלים את התמונה הסטרטיגרפית. גובה העיים בחתך זה הגיע ל- 2.50 מ' והכיל שכבות יישוב מתקופת הב"ת ב', ברזל א', ברזל ב' והפרסית.
 
עונת חפירות נוספת נערכה בח' נסיבה בשנת 2004, הפעם בחלקו הצפון מערבי של התל. בשטח זה נחשפו שתי שכבות, אחת מן התקופה הפרסית והשנייה מתקופת הב"ת ב'. אחד המבנים מהשכבה הפרסית דומה מבחינת תכניתו ומתקניו לבניין התלת מרחבי שנתגלה בצידו המזרחי של התל בעונת החפירות הראשונה. שרידי היישוב מתקופת הב"ת ב' מתאפיינים במבנים בעלי קירות אבן דקים ובבסיסי עמודים לתמיכת התקרות. נוהג שכיח היה קבורה של תינוקות מתחת לרצפות בכלי חרס גדולים, לעתים עם פכיות כמנחה. בין המבנים נתגלה קבר פיר חצוב שפתחו כוסה בלוחות אבן. בשוליים המערביים של שטח החפירה נתגלו קברים שהיו מחוץ לתחומי היישוב. מחפירה זו התברר שהיישוב מתקופת הב"ת ב' היה הנרחב ביותר.
 
יש לציין שבחפירות שני השטחים נמצאו גם חרסים מתקופת הברונזה המאוחרת ומהתקופה הרומית, המרמזים על התיישבות באתר גם בתקופות אלו. בתקופה העותמאנית שכנה בראש התל אחוזה המוקפת בטראסות חקלאיות שהעניקה לתל את שמו.