מחקרים ארכיאולוגיים שנעדרו עיון יסודי בהיבטים מרחביים הוליכו חוקרים רבים למסקנות לא מבוססות. סקר ספרות על פני מאמרים ודוחות חפירה רבים, מלמד שברוב המקרים נמנעים החופרים מדיון בשטח המיושב של האתר ובעיקר מניסיון לקבוע את השטח המיושב בכל אחת מתקופות המשנה של היישוב. בהעדר נתונים אלה, אנו מתקשים במלאכת השחזור של הנוף היישובי בימי קדם ונמנעות מאתנו תובנות חשובות על אופי המערכים היישובים, התהליכים הדמוגרפיים המרכזיים ועוד. לשם דוגמא, מתוך 63 אתרים אשר נחשפו בהם שכבות המתוארכות לתקופת הברזל ב' ברחבי מישור החוף הדרומי, יש בידנו דיווח באשר לשטח המיושב, בכלל היישוב ובתקופות המשנה, רק ב-10 אתרים.
 
היבט אחר שיוצג בהרצאה היא נטייה של חוקרים להציג הערכות שטח גבוהות בשל ליקויים מתודיים. כדוגמה לכך ניתן להציג שניים מהאתרים המרכזיים בפלשת.
 
תל צפית - על בסיס הסקר שביצע עוזיאל אימצה משלחת החפירות בתל הנחת יסוד כי שטחו של האתר בתקופת הברזל II א' היה 400-500 דונמים. עוזיאל העריך את השטח המיושב של התל לתקופותיו על בסיס ממצא חרסים מתוארכים על פני השטח. עוזיאל קובע שישנם גורמים המשפיעים על פיזור החרסים על פני שטח רחב ביחס לשטח המיושב והוא מדגיש שהערכותיו מקסימליות. למרות הסתייגותו, אימצה משלחת החפירות את הערכות השטח שלו. בהרצאה יוצגו הסתייגויות לשיטת עבודתו של עוזיאל ופועל יוצא מכך למסקנות המרחביות.
 
באשקלון הגיעו החופרים להערכות שטח של למעלה מ-600 דונם בתקופת הברזל א'. גם במקרה זה התבצעו ההערכות על סמך חפירה בשטחים מצומצמים מאוד ובעיקר ללא פריסה אקראית על פני התל.
 
שחזור המערכים היישוביים בפלשת, בתקופת הברזל, מלמד על התפתחות מערכות יישוביות מיוחדות באופיין במרחב ובזמן. הממצאים מלמדים על אחד ממאפייני התרבות הפלשתית-איגאית אשר השתמרו בקפידה מאות שנים לאחר הגירת הפלשתים ללבנט. עיון במערכות היישוב הפלשתיות מחייב אותנו לבחון בין השאר האם המרכזים הפלשתיים הפכו לערי מטרופולין ענקיות, או שמה משלחות החפירה נוטות ליחס לערים גודל רב באופן משמעותי מכפי שמלמדים הממצאים.