האי תרה שבים האגאי, הידוע גם בשמו האיטלקי סנטוריני, הינו אחד מהאיים הקיקילדים שסביב האי דלוס. המיוחד והמאפיין את האי תרה הן העדויות להתפוצצות אדירה שאירעה בו במאה ה-15 לפנה"ס. האי, ששטחו כיום 76 קמ"ר, היה בנוי מסלעי גיר ובמרכזו היה הר געש שצורתו חרוטית. כתוצאה מהתחממות גזים במעבה האדמה וסתימת הלוע בשפכי לבה, אירעה התפוצצות געשית שגרמה לזריקת החומר המגמתי הקל (עפר ואבק) לגובה של אלפי מטרים, בנוסף לזרמי הלבה  שכנראה זרמו קודם לכן וכיסו את רוב שטח האי. התפוצצות זו שינתה את צורתו הטופוגרפית של האי ובמקום הר הגעש נוצר במרכזו חלל עמוק שהתמלא מי ים (בשפת הגיאולוגים – קאלידרה). סביב הקאלידרה השתמרו שולי הר הגעש שכיום הם איים מיושבים (תרסיה ואספרוניסי).
 
בשנת 1939 פרסם הארכיאולוג ספירידון מארינטוס השערה על היעלמותה של התרבות המינואית שמרכזה היה בכרתים. הוא העלה השערה שההתפוצצות הוולקנית שאירעה באי סנטוריני המרוחק 100 ק"מ מצפון לכרתים, היא שגרמה לשקיעת התרבות המינואית ולעליית התרבות המיקנית. השערה זו חייבה הוכחה ארכיאולוגית וזו נקרתה במהלך עיבוד שטח חקלאי בדרום האי סנטוריני ליד הכפר אקרוטרי. חקלאים שעבדו בשדה הבחינו בבור שדרכו ירדו וליקטו כלי-חרס מינואיים. בשנת 1967 מארינטוס יצא לחפור בשטח זה והחל לחשוף את שרידיו של יישוב מינואי גדול שהיה קבור תחת סלעים געשיים.
 
מאז ועד היום נמשכות החפירות במעבה האדמה ובמהלכן הולכים ומתגלים שרידי תרבות עשירה שחייתה בצל הר הגעש. על גבי קירות המבנים נחשפו תמשחי קיר של נשים ("הכוהנות", "תהלוכת נשים"), של נוף אביבי, מסעות סוחרים, ילדים מתאגרפים ונוף סביבתי. כלי החרס ושאר כלי הבית שנותרו במקומם מעידים על בריחה חפוזה  של האוכלוסייה עם הופעת הסימנים על האסון הקרב. מארינטוס זכה לראות את ראשית חשיפת הממצאים להם יחל, אולם בשנת 1975 נפל בשטח החפירה ומצא את מותו (מקום מנוחתו נמצא באחד מחדרי המבנים אותם חשף). עד היום נמשכות החפירות הארכיאולוגיות החושפות מבנים העומדים לגובה של שתי קומות ובמקום מתבצעת עבודת שימור ושיחזור.
 
מאז הגילוי הדרמתי של התפוצצות האי תרה ומסקנות החוקרים השונים לאירועים שנלוו להתרחשות זו, החלו חוקרי מקרא (ואחרים) לנסות ולקשר בין אירוע זה לספורים שונים המופעים בספר שמות בהקשר ליציאת מצרים, כמו: "חושך אפלה בכל ארץ מצרים" (שמות י: 23-22); בעוד ש"לבני ישראל היה אור במושבותם". או "בצאת ישראל ממצרים... הים ראה וינוס, הירדן יסוב לאחור, ההרים רקדו כאילים..(תהילים קיד: 2-1). בשנת 2003 פורסם מאמר בטיימס  ובו פרטים חדשים הנוגעים להתפרצות באי תרה. לדעת ד"ר פלויד מקוי אפשר שגלי הצונאמי שאירעו בעקבות ההתפוצצות הגיעו עד תורכיה ואפילו פגעו באזור הים הכספי(!). אולי הענן הסמיך של האפר שהתנשא לאטמוספרה חסם את קרני השמש, עונת הקיץ נקטעה, השתרר קור עז והחלה מצוקת רעב. אולם, על פי העדויות בשטח אין להשערות אלו על מה לסמוך.
 
כבר למעלה מ-65 שנים שחוקרי מקרא שונים מנסים להסביר את המסורות המקראיות על יציאת מצרים באירועים שונים שאירעו באגן הים התיכון המזרחי. אולם, ראוי לזכור שאנשי המדע רבים מפקפקים בכלל בקיומו של אירוע זה.