ההרצאה תציג מחקר המתבצע במשותף על ידי שריאל שלו מאוניברסיטת חיפה ומכון וייצמן, סנה סילשטיין ממכון וייצמן ויובל יקותיאלי מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. תודתנו נתונה לאנשי מרכז ספיר ולמועצה האזורית ערבה תיכונה על עזרתם במבצע. כמו כן הסתייענו רבות בעבודתנו בחוקרים ובתלמידים מן המרכז למדעי הארכיאולוגיה במכון וייצמן, ומן המגמה לארכיאולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וכן במתנדבים נוספים.
המחקר התמקד באתר הפקת נחושת קטן הנמצא במרכז הערבה כקילומטר וחצי מדרום מזרח למעין עין יהב (עין וויבה, המשולב כיום באגם ספיר), וכשלושים קילומטר ממערב למכרות הנחושת הקדומים בפינאן (ירדן). מדובר בגבעה המתנשאת מעל סביבתה המישורית ובולטת למרחקים עקב מדרונותיה הצפון-מערביים המכוסים בשפך שחור של רסק סיגי נחושת.
מטרת העבודה באתר הייתה כפולה: לימוד תולדות המטלורגיה הקדומה בערבה ופיתוח מתודולוגית עבודה בה מעבדת המומחים יוצאת אל השדה ופועלת במהלך החפירה (במקום הדרך השכיחה בה דגימות נשלחות אל המעבדה בתום החפירה ותוצאותיהן מתקבלות לאחר זמן רב יחסית).
העונה הראשונה של עבודת השדה התמקדה בשלושה מבצעים: סקר ואיסוף ממצאים מעל פני השטח על פי רשת, איסוף דגימות לבדיקות מעבדה שונות ועיבוד חלקן בשטח, וחפירת ניסיון מצומצמת.
תוצאות המחקר לימדו כי נחושת הופקה באתר בשני אירועים עיקריים; הראשון מתוארך לסוף תקופת הברונזה הקדומה 4, והשני התרחש ככל הנראה בפרק זמן מאוחר יותר שעדיין לא הצלחנו להגדירו במדויק.
בתקופת הברונזה הקדומה 4 הובאו לאתר עפרות נחושת מן המכרות בפינאן. העופרות הותכו בתנורים שנבנו על ראש הגבעה, ובתום הבעירה רוסקו הסיגים שנוצרו על מנת לשלוף באופן מכני את תרכיזי הנחושת שנוצרו בתוכם.
בתקופת הפעילות השנייה נבנו מספר תנורי התכה למרגלות הגבעה. אנו מעריכים כי פסולת הסיגים מן התקופה הקדומה יותר שימשה כחומר הגלם העיקרי בשלב זה, כיוון שעדיין הכילה אחוז ניכר של נחושת שהיה בר-הפקה בטכנולוגיה מתקדמת יותר.
מבחינת מתודולוגית דגימות המעבדה בשטח, התמקדנו העונה בפיתוח דרך הפעלה למכשיר XRF ) X-ray Fluorescence) שהוסב לעבודה בשדה תוך התקנתו בכלי רכב.