על פי יוסף בן מתתיהו, הפעילו הרומאים שלשה אילי ברזל בשלשה מקומות שונים (מלח’ ד:א:ד). אך התשובה לשאלה כמה פרצות הם הצליחו לפרוץ בפועל, אינה ברורה מאליה.
גוטמן והיסטוריונים צבאיים התייחסו תמיד לשלש פרצות, כנגד שלשת אילי הנגיחה, אלא שאין לכך הוכחות. הפרצה היחידה שזוהתה בוודאות נמצאת בבניין העומד בקו החומה במדרון, מתחת לבית הכנסת (בניין 1700, שטח G, לעיל). החומה שם נמצאה מפורקת כמעט עד היסוד ומסביב כמות עצומה של ראשי חצים (כ-300) ואבני בליסטרה (כ-180), הן בפנים החומה והן מחוצה לה. במקום זה הייתה החומה מורכבת מקירו המקורי של בניין מגורים, שעוביו 70 ס"מ ומקיר נוסף שנבנה מאחוריו בעיקר מאבני גוויל, כך שהעובי הכולל של החומה שנוצרה היה 2.05 מ'. בעובי זה הייתה זו אחת מנקודות התורפה של החומה. דרומה לכאן עובייה של החומה מגיע ל-4 מ' וצפונה, במכלול בית הכנסת, עובייה כמעט 6 מ'! האם היה לרומאים מידע מוקדם על אופי החומה? הקיר הנוסף שנבנה כעיבוי גרם להסתרת אבני הזיז שנשאו את תקרתו המקורית של הבניין, כך שהחדר עמד בזמן המצור ללא קירוי. יתכן שצופה, שעמד על המצוק ממזרח לאוכף, יכול היה לאמוד את עובי החומה. ייתכן גם שהמידע נסחט משבויים שנפלו לידי הרומאים. אי אפשר גם לפסול את האפשרות שיוסף בן מתתיהו, שהיה אחראי להקמת אותו עיבוי כשבנה את החומה, מסר מידע זה לרומאים מרצונו. מקום נוסף בו יתכן שהרומאים פרצו מצוי במחצית הדרך לאורך החומה (מס' 7 בתכנית), שם נמצא ריכוז של ראשי חצים אך רק מעט אבני בליסטרה. כאן נחשף קטע באורך 3.5 מ' שבו שרידי החומה דלים מאד. ייתכן שפרצה נוספת מצויה במעבר הנמצא מעל מכלול בית הכנסת (מס' 2 בתכנית, מעבר ששימש שנים רבות לכניסת מטיילים).
בחפירה נחשפו כאן שני קירות בנויים ברישול רב, שייתכן ונבנו על ידי המגינים כסתימה לפריצה, לאחר ההתקפה הראשונה שנכשלה. כאן נמצאו מעט ראשי חצים אך קרוב ל-100 אבני בליסטרה, עדות להרעשה כבדה. מסתבר שאין בהכרח התאמה בין קטעי חומה חסרים לבין ריכוזי תחמושת הכוללים ראשי חצים וגם אבני בליסטרה. לעומת זאת, ניתן להצביע על ריכוזים גדולים של אבני בליסטרה במקומות שלא נראית פגיעה של ממש בחומה.