במזרח הרובע המערבי (שטח R) נחשף 'אזור תעשייה' (כ-450 מ"ר) הכולל חנויות, טחנת קמח ובית בד מפואר. במרכז השטח נמצאת רחבה ציבורית (10X4 מ') מרוצפת לוחות אבן ממנה עולה גרם מדרגות מפואר (רוחבו כ-3 מ') אל המפלסים העליונים. בצד המדרגות נחפרה שורת חדרים ששמשו כנראה כחנויות. יתכן שחלק מן המסחר התנהל על גבי המדרגות עצמן. טחנת הקמח שנמצאה כאן היא מטיפוס 'ריחיים של חמור' ושימשה להפקת קמח בכמויות מסחריות. מאחורי הטחנה נמצאת מערה בעלת מתאר לא רגולארי (קוטרה כ-3 מ' ועומקה כ-2 מ') החפורה בסלע הגירי הרך ובה אוחסנו כנראה החיטים והקמח. מעברו השני של גרם המדרגות נחשף בניין בן שני חדרים (6.5X4.5; 4.5X3 מ') שקירו הצפוני השתמר לגובה 4 מ'! לא נמצאו שם זיזים לנשיאת התקרה, אך סביר שהיה מקורה, מאחר והבניין כולו – כולל הרצפה - היה מטויח טיח לבן נאה. בנוסף לכך נמצאה בו כמות גדולה של שברי טיח מכויר, המעיד על פארו. לבניין חדר מבוא, ובקיר הצפוני של כל אחד מחדריו נמצא פתח (שלא נחפר) שהוביל כנראה למרתף שנחצב בסלע הגיר הרך. בחזית הבניין נמצאת אותה רחבה ציבורית שהוזכרה וגם גרם מדרגות שהוביל אל גג הבניין (או לקומה השנייה), בגלל פארו, כונה בניין זה 'בית בעל בית הבד', שהרי המבנה המיוחד באזור זה הוא בית הבד הנמצא מפלס אחד נמוך יותר.

בית הבד כולל שני חדרים צמודים, שהיו מקורים בקורות בזלת אדירות. זהו המבנה היחיד שנחשף עד כה בגמלא בו מופיעה שיטת בנייה זו שנעשתה שכיחה בנופי הבזלת של הגולן והבשן רק בתקופה הרומית המאוחרת. לצורך הקירוי באבן, חולקו החדרים על ידי אומנות נושאות קשתות לשני מרחבים צרים וארוכים. זו אחת ההופעות הקדומות ביותר של הקשת הרומית בארץ-ישראל.

אולם הייצור של בית הבד (שמידותיו 10.5X5.5 מ') שרד בפינתו הצפון-מערבית עד לגובה התקרה, (3 מ') כולל אבן קירוי אחת. נחשפו בו כל הפריטי האבן הדרושים להפעלתו: מתקן ריסוק (מפרכה) גדול הכולל ים וממל ושתי מעצרות, הכוללות גומחות לעיגון הקורה בקיר, בור איגום, שלש משקולות כל אחת בתוך שני בורות עבודה, ולוחות אבן אנכיים (בתולות) למניעת החלקת הקורה. אחד מבורות האיגום עשוי משני גושי בזלת שמתוכם נחצבו האגן ומכסהו. רצפת האולם סביב המעצרות הייתה מטויחת לשם איסוף שמן שניגר אל תוך אגנים קטנים שנבנו בפינות. בית הבד הוא מטיפוס "קורה ומשקולות", טיפוס שהיה נפוץ ביהודה בתקופת הבית השני, אך פחות בצפון ארץ-ישראל. מציאותו בגמלא חריגה בהשוואה לבתי הבד בני התקופה שנמצאו בגולן ובגליל. בפינתו הצפון-מזרחית של האולם נחשף ממצא מפתיע — מתקן שייתכן והוא  אח בנוי ששימש לחימום האולם. כידוע, המסיק נערך בסתיו, ולכן כבישת השמן תחילתה בסתיו, והיא נמשכת אל תוך החורף. כדי למנוע מן השמן להפך צמיג מדי וכדי להקל על סחיטתו, מחממים את אולם בית הבד.

עדות עקיפה לנוהג זה אנו מוצאים אצל הסופר הרומי ויטרוביוס בן המאה הא’ לסה"נ, המציין שיש לבנות את מחסן השמן בצד דרום, כך שיחומם "כי את השמן אין לקרר, אלא דווקא לשומרו דליל באמצעות החמימות" (על אודות האדריכלות 6:6, בתרגום ר' רייך, עמ' 143). בקיר הצפוני של האולם נמצא מקווה טוהרה (כ-5 מ"ק) חצוב בסלע הגיר ומטויח, שהירידה אליו הייתה בטור של ארבע מדרגות חצובות. גם כאן, כמו במקווה שליד בית-הכנסת, המדרגה התחתונה רחבה יותר. מעל למקווה ישנם שרידים של מערכת הובלת מים שנהרסה ברובה, ובמדרגה שבין גג בית-הבד לרחבה המרוצפת נמצאו שני מאגרי מים קטנים ומטויחים, שעשויים היו לשמש הן לאספקת המים למקווה והן כאוצר. ממצא זה הוא נדיר, אם כי יש אתרים ביהודה בהם נמצאו מקוואות טוהרה בתוך בתי בד, כדוגמת זה שבחורבת חזן ליד אמציה שבחבל לכיש ובקדומים.

ממקורותינו למדים כי יש להפיק שמן בטוהרה וטבלו גם כלים לשם הכשרתם (סיכום הנושא במשנה תורה להרמב"ם, משכב יא:ב). שמן של גויים היה אסור על ישראל ולכן גם יהודי התפוצות העדיפו לקנות שמן מארץ-ישראל. נראה לנו כי ההכנסות ממסחר זה הביאו לגמלא את מעמדה הכלכלי המבוסס במאה הא' לסה"נ.

מבין הממצאים המיוחדים בבית הבד יש להזכיר שתי עצמות כתף של בקר, ששימשו לאיסוף הזיתים המרוסקים מתוך הים. אחד מהם 'חדש' והשני משומש מאד ושחוק מאד שרק ידיתו נותרה. מקובל לזהות כלים אלה כסוג של 'תרוודות' המוזכרים בספרות התלמודית (משנה, כלים יז:יב; תוספתא כלים ב:ז: ג; בבלי שבת פא:א). כלים רבים מסוג זה נמצאו בבית הבד השומרוני שבקדומים, שם הוגדרו ככלים לניקוי רצפת בית הבד. בקרקעית המקווה שבבית הבד בגמלא נאספו שברים של יותר מעשרה קנקני חרס שלמים ששימשו לאכסון שמן ושברים של קרוב למאה קנקנים נוספים.

 ממצא יוצא דופן הן שתי אמפורות זהות שנמצאו באולם הייצור. הן נוצרו בספרד בסוף המאה הא' לפני סה"נ או בראשית המאה הא' לסה"נ והכילו בראשונה שימורי דגים (garum). אין לדעת באיזה נסיבות הגיעו לגמלא. ייתכן ששימשו כאן כמשפכים, כי תחתיתן חסרה . בניגוד לאנשי ירושלים הקוסמופוליטית, הדעת נותנת שעובדי בית הבד לא ידעו למה שימשו האמפורות במקורן, מאחר וגארום בוודאי לא היה נחשב בגמלא היהודית כמוצר כשר.

החדר הצמוד לאולם הייצור המזרחי (5.5X3.2 מ') דומה לו במבנהו וברוחבו, אלא שהוא בעל קשת אחת בלבד. חדר זה כונה על ידי החופרים 'המשרד'. ברחוב שלפניו נמצא מטמון בן 27 מטבעות כסף, שנראה כי אבדו כאן בעת הקרב. הן בבית-הבד והן ב'משרד' נמצאו עותקים של המטבעות המיוחדים לגמלא "לגאולת ירושלים הקדושה" (להלן). בית-הבד שוחזר בחלקו: הקשתות הושלמו והקירות תוקנו.

בכוונתנו לשחזר בעתיד אף מקצת מקורות הבזלת של הגג ואת חלקי העץ של מתקני הריסוק והכבישה, כך שניתן יהיה להפעיל את בית-הבד מחדש.