אחת השאלות הנפוצות שצוות החופרים נשאל (וגם שאל את עצמו) במהלך שנות החפירה הייתה: כיצד זה לא נמצאו כל שרידים ללוחמים הרבים, הן יהודים, הן רומאים? מבין אלפי העצמות שנאספו באתר נמצאו שרידי אדם במקום יחיד ברובע המערבי (לעיל), רחוק ממרכז הלחימה. נראה לנו שהתשובה, אם כי אינה מספקת דיה, נעוצה באחת המצוות החשובות ביהדות — היא מצוות קבורת המת. אין כל עדות שהצבא הרומי השאיר חיל מצב לאורך זמן — אם בכלל — בגמלא, וכך יכלו יהודים לחזור לאחר זמן ולקבור את המתים. גם אם נותר חיל מצב, היה זה מעניינם לדאוג לקבורתם מסיבות סניטציה. הרומאים מצדם נהגו לשרוף את מתיהם ואין ספק שעשו מאמצים לאתר את גופות חייליהם בתוך העיר למען המוראל של הנותרים. במשך כל שנות החפירה הנחנו שהחללים קבורים אי-שם בקברי אחים ורק יד המזל תסייע בידינו לגלותם. בקצה המערבי של שלוחת גמלא איתר גוטמן בזמנו איזור של תלוליות אשר סבר שייתכן והם בית הקברות של המלחמה. המקום לא נחפר ואיננו בטוחים אם אכן כך הדבר.
אישור דרמטי ובלתי צפוי להשערותינו בא עם גילויו לאחרונה של בור מים ביודפת, בו נמצאו עצמותיהם המלוקטות של כמאתיים ממגני העיר. הדבר מעיד שיהודים חזרו לעיר לפחות שנה לאחר הקרב ואספו את השרידים הפזורים והביאום לקבורה.