לגמלא היו מספר מקורות מים. נראה שעיקר אספקת המים באה לה מבורות מים חפורים לתוך סלע הגיר הרך שהיו ברחבי העיר: חלקם בורות ביתיים קטנים וחלקם מאגרים ציבוריים גדולים מאד. מאגר אחד כזה אותר ברובע המערבי ושניים נוספים מחוץ לחומה, למרגלות האוכף בצד דרום. המאגרים מטויחים וגומחות לנרות וסימני הסיתות עדיין ניכרים בקירותיהם, במקומות שהטיח נשר. אין ספק שהיו בעיר מאגרים ובורות רבים נוספים שאספו מי נגר מן הרחובות והגגות, אלא שכוסו בסחף ולא נתגלו. מקור מים נוסף היה נחל דליות, שלמעשה זרם בתחומי העיר, בקצה הדרומי. למרות המדרון התלול, הדעת נותנת כי בעיקר בסוף הקיץ, כאשר יבשו הבורות, העלו מים מן הנחל על גבי בהמות. מקור שלישי היה אמת מים חפורה, שלכדה מים מנחל דליות כשני ק"מ מזרחה לחומה. ניתן לעקוב אחרי האמה עד לשקע רדוד המצוי לפני החומה, בחלקה התחתון. עד היום צומחים בו קנים ובשטח פזורות אבני בנייה רבות. ייתכן שהיה כאן מאגר פתוח. איננו יודעים אם האמה המשיכה אל תוך העיר. הדבר מתקשר לפסוק אצל יוסף בן מתתיהו, המציין כי "מעיין היה בתוך החומות, בגבול הקיצוני של העיר" (מלח’ ד:א:א). אין לדעת במדויק למה התכוון: האם להמשכה של האמה או לנחל דליות עצמו שזרם, כאמור, בתחומי העיר. מובן שבזמן המצור היו המאגרים שמחוץ לחומה בלתי נגישים למגינים, מאחר שהרומאים שלטו עליהם. עם זאת, יתכן שהיה גם מעיין בתחום העיר, אך מאז הוא יבש.
למרות שכיום לא נותר להם זכר, הרי שסביב גמלא השתרעו בעבר מטעי זיתים ותאנים, כרמי גפן ושדות תבואה. נראה כי שדות העיר היו על הרמה ממעל, והחקלאים נהגו לצאת לשדותיהם בעונה הבוערת, ללון שם בבקתות ולשוב אל העיר לקראת השבת. על המדרונות של נחל דליות ונחל גמלא ישנו מספר רב של מעיינות ושטחים המתאימים לחקלאות ולבוסתנים. שרידי בוסתנים מן הדורות האחרונים מעידים בוודאי על ניצול דומה בעת העתיקה.
על גידול הזיתים וניצולם להפקת שמן ניתן לעמוד מתוך מציאת שני בתי הבד המרשימים ברובע החשמונאי וברובע המערבי. בקצה שלוחת גמלא, במערב, מונח על פני השטח אגן ריסוק ענק (ים), (כ-1.80 מ' קוטרו) המעיד על קיומו של בית בד נוסף בסמוך לו. נראה שבמאה הראשונה לסה"נ היה זה ענף הפרנסה העיקרי של העיר וסביר כי בתי בד נוספים קבורים מתחת לפני השטח. התוצרת החקלאית שימשה לא רק לצריכה עצמית, היא נועדה גם ליצוא. שמן הזית יוצא לתפוצות היהודיות בבבל ובסוריה, וכנראה גם בדרך הים אל המערב. ענף כלכלי אחר היה גידול צאן ובקר, שמאז ומתמיד היה אופייני לגולן. ממצא המטבעות העשיר, ובמיוחד מטבעות צור, שהן כ-20% (!) מבין כ- 6300 המטבעות שנמצאו באתר, מעיד על קשרי מסחר ענפים עם החוף הפניקי. נראה שייצוא שמן הזית לתפוצות היהודיות במערב התנהל דרך נמלה של צור.
לפי עדותו של יוסף בן מתתיהו, נמנו בגמלא בעת הכיבוש הרומי קרוב ל- 10,000 איש. הוא גם מעיד כי ערב המרד זרמו אליה פליטים רבים, אך רבים אחרים נטשוה. על סמך גודל העיר וצפיפות הבנייה בה, אנו מניחים כי בימים כתיקונם חיו בעיר כ-3000–4000 תושבים.