בחודשי האביב והקיץ 2003, נערכו חפירות ארכיאולוגיות בשטח הגובל בבית הכנסת 'עץ חיים' ע"ש ר' חיים אבואלעפיה קרוב לחוף ים כנרת. החפירות, מטעם רשות העתיקות נעשו במקום בעקבות תכניות פיתוח של החברה הממשלתית לתיירות, בתחומי הרובע היהודי בטבריה העתיקה ('חצר היהודים').
בחפירה נתגלה קטע מן החומה הצפונית של המבצר הצלבני של טבריה, המתוארך למאה היב' לסה"נ, ובה שער ברוחב של 3 מ' במצב השתמרות מצוין[1]. חזית החומה הבנויה מאבני גזית גדולות השתמרה לגובה של כ- 4 מ' (נדבכי היסוד, המשוקעים בתוך שכבת מי-התהום בגובה מי הכינרת, טרם נחשפו). המאפיינים הצלבניים של המכלול הארכיטקטוני הם: בניה מסיבית של אבני גזית גדולות, חלקן בעלי סיתות שוליים, מותאמות ומלוכדות היטב; סיתות אלכסוני של פני אבני בניה אחדות במזוזות השער; תו סתתים בצורת האות V על פני אחת מאבני הבניה; שימוש משני בפריטי בניה עתיקים; ומסילה בצורת מגרעת בשתי מזוזות בית השער להעלאת והורדת שבכת ברזל (“Portcullis”) – אמצעי הגנה צלבני מובהק בקדמת שערי המבצרים. המכלול הקיראמי כלל חרסים אופייניים לתקופה, מיעוטם שברים של כלים מיובאים.
בחומה ובשער שולבו בשימוש משני פריטים ארכיטקטוניים ממבנה מפואר קדום, כנראה בית כנסת מן התקופות הרומית או הביזנטית ובהם חלקי משקוף גדול המעוטר בדגמים צמחיים וזר הרקולס, אבן גזית עם תבליט גס של מנורה בת חמישה קנים, אבני כרכוב וכותרות, חוליות עמודים, שברי אבנים משיש איטלקי ופריטי בניה נוספים עשויים גיר ובזלת.
[1] ציור השער נעשה על ידי טניה מילצן, במימון החברה הממשלתית לתיירות.
השער נסתם כנראה כבר במאה היב' או במאה היג' לסה"נ על ידי שני קירות שנבנו לרוחבו תוך כדי ביטולו והוצאתו מכלל שימוש. רק החל משנות ה- 70' של המאה הכ', בעקבות עבודת מחקר היסטורית של צבי רזי וחפירות הצלה מצומצמות שערכו אסתר דינור ואליוט בראון, הועלתה ההשערה שיש לחפש את המבצר הצלבני של טבריה באזור זה, בקרבת הטיילת וחוף הים. על פי המקורות ההיסטוריים, המצור ששם צלח א-דין על טבריה בקיץ של שנת 1187 הוא שהוביל לקרב קרני חטין (4.7.1187) ומיד לאחריו – כניעתה של טבריה וגירושם של אבירי הצלבנים מן העיר יחד עם הנסיכה אישיבה, אשתו של ריימונד השלישי מטריפולי. מאות בשנים עמדו חורבות המבצר בשיממונן, עד שמולאו וכוסו באדמה. במאה היח' לסה"נ נבנה עליהן הרובע היהודי של טבריה, ששמר על צביונו המיוחד עד 1948.
לדעתנו, חלק מן המסורות של יהודי טבריה הנוגעת לאתרים מקודשים קדומים הקיימים בתחומי העיר העתיקה - כמו "המערה הגדולה אשר בטבריה" (או, בשם אחר - מערת ר' יהודה הנשיא ואנטונינוס הקיסר) ו- "כיפות השל"ה" - מתייחס לאתרים צלבניים מבוצרים הקבורים כיום מתחת לפני השטח. נראה ששרידי טבריה הצלבנית, בירת נסיכות הגליל, השתמרו מתחת לפני השטח טוב יותר מכפי ששיערו בעבר, והם עשויים להפתיע אותנו גם בעתיד.