היום אנחנו חוגגים את חגן של מגילות ארץ ישראל, לא רק של מגילות קומרן, כי אם של כל המגילות שנתגלו במדבר יהודה, הן בידי משלחות ישראליות והן בידי משלחות מחו"ל. שכן היום אנחנו מציינים את סיומם של כל מפעלי הפרסום של מגילות מדבר יהודה. במקרה, בעת ובעונה אחת, יצאו ממכבש הדפוס באוקספורד אחרון הכרכים בפרוייקט הבינלאומי של פרסום מגילות קומרן בסדרה רבת-היקף בשם 'תגליות מדבר יהודה', וממכבש הדפוס בירושלים יצא אחרון הכרכים של מגילות נחל חבר מטעם החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה. לפני כשנה אותה חברה פירסמה את אחרון הכרכים של הטקסטים ממצדה.

כשמדברים על מגילות קומרן, חושבים קודם כל על המגילות המקראיות שנמצאו שם, מגילות המוסרות את כתבי-היד הקדומים ביותר של המקרא. אולי בזכות המגילה הארוכה של ספר ישעיה המוצגת בהיכל הספר, המגילות המקראיות ידועות יותר בציבור מאשר המגילות האחרות. אבל לכל המגילות ניכרת חשיבות רבה לעולם המחקר ולאט לאט נספג המידע מתוכן בענפי המחקר השונים. המגילות הלא-מקראיות מאפשרות לנו לעמוד על הספרות וחיי הרוח לא רק של החבורה שהתבודדה בשממה, אלא של עם ישראל כולו. מוצאים שם בין היתר יצירות פיוטיות, ספרות חכמה ענפה, הרהורים על אחרית הימים, חיבור על ירושלים של מעלה, ספרות הלכתית, חיבורים כיתתיים, לוחות של משמרות הכוהנים, שיכתובים שונים של ספרי המקרא ופרשנות על המקרא. דרך החיבורים הללו ניתן לעמוד מקרוב על הלכי הרוח בעם ישראל באותה תקופה, לא רק אצל חבורת קומרן, אלא גם אצל קבוצות אחרות בארץ.

אך גם מעבר לעולם המחקר המגילות נעשו לשם דבר, במיוחד בגלל הנסיבות המסתוריות שבהן נתגלו מאות ספרים נכתבו עליהן, ובהם מחקרים מצוינים לצד ספרים המפיצים תיאוריות משונות. מה לא מצאו במגילות? יש אפילו הטוענים שמצאו במגילת ישעיהו את סימן הצלב, ואף סימנים סיניים.

המגילות המקראיות מאפשרות לנו לעמוד על פרטים בנוסח המקרא במאות האחרונות לפני הספירה ובמאה הראשונה לספירה. אפשר לראות בבירור את המסורות השונות של נוסח המקרא באותם ימים, ובהן הפתעות לא מעטות. אנחנו רואים את הנוסח 'שלנו', נוסח המסורה, במערות בקומרן, אך בצורה טובה יותר במערות בר כוכבא ועל המצדה. כעת ברור לכל שקנאי מצדה ואנשי בר כוכבא, ששעו לירושלים כמרכזם הרוחני, החזיקו במגילות ששיקפו את הנוסח של הפרושים. מגילות אלה גם נכתבו לפי הוראת חז"ל לכתיבת ספרי קודש. כל המגילות הללו נמצאות היום בידי רשות העתיקות והיכל הספר; חלקן מוצג לציבור וחלקן נשאר במגירות.

לא שפר גורלן של המגילות אחרי גילויין בין השנים 1947 ו-1956, שכן תהליך פירסומן היה סבוך. צוות הפירסום הבינלאומי שהורכב בראשית שנות החמישים בירושלים הירדנית פעל בגאוניות, מסירות, ומקוריות, אך במרוצת השנים התברר שהוא גם נהג מתוך תחושת מונופול, בדלנות ואנוכיות, וללא התחשבות מספקת בציבור החוקרים שחיכה לפרסום המלא של התעודות. כתוצאה מכך, במשך ארבעים שנה פורסמו רק שמונה כרכים בסדרת הפרסומים הרשמית Judaean the in Discoveries Desert (DJD) עד לשנת 1990. במאמר מוסגר אומר ששבע המגילות הגדולות ממערה 1, המכונות גם 'המגילות הישראליות', פורסמו עוד בשנות החמישים והן מוצגות עתה בהיכל הספר. אני מודע לכך שלא תמיד קל להבחין בין שתי קבוצות המגילות. אינני מתייחס למגילות המוצגות בהיכל הספר, אלא ל-190 המגילות האחרות, שעל פירסומן אני מופקד מטעם רשות העתיקות והצוות הבינלאומי. שמונת הכרכים הראשונים בסדרה היו טובים ובלעדיהם לא הייתי יכול להמשיך מן המקום שבו קודמיי הפסיקו. ברם, מבחינות רבות התחלתי מנקודת האפס.

אחרי שנתמניתי היה צורך לערוך אינבנטר מקיף של כל הקטעים, עד לקטן ביותר, הן במוזיאון והן בצילומים; לברר מה פורסם ומה טרם פורסם, והעיקר לחלק משימות לצוות ההולך ומתרחב כדי שיפרסמו את יתר הפרגמנטים שהם הרוב. פעולת הארגון מחדש ארכה זמן רב, שכן מדובר ברבבות אחדות של קטעים, ברצונות שונים של חוקרים ובשנים הראשונות גם תוך כדי סערות ציבוריות וביקורת מתמדת מכל הכיוונים. הצוות שפעל לפניי מנה בין עשרה לעשרים חוקרים בלבד, אך משום שלא היה כל סיכוי לסיים את המלאכה בזמן סביר עם כל-כך מעט חוקרים, היינו חייבים להוסיף לצוות עוד כ-70 חוקרים מכל העולם. שליש מן הצוות החדש היה מארה"ב, שליש מאירופה ושליש מישראל. הצוות הישראלי היה בבחינת חידוש, שכן קודם לכן יהודים או ישראלים כלל לא הורשו להשתתף בפרוייקט. אדוני הנשיא, בין אנשי הצוות נמצאים גם אחדים משכניך הגרים ברחובות הסמוכים לבית הנשיא.

אדוני הנשיא, היום תוכל לראות את תוצאות פרוייקט המגילות של רשות העתיקות, והכרכים הרבים שפרוסים לפניך על השולחנות במשכנך מדברים בפני עצמם. הצלחנו במשימתנו להוציא לאור את כל מגילות מדבר יהודה, ואפשר גם לומר, לכבודה של מדינת ישראל, מפני שאט-אט חדר לתודעתם של חבריי החוקרים מעבר לים שזה מבצע ישראלי. אומנם צוות החוקרים היה מפוזר בעולם, אבל מרכז העצבים היה כאן; מבחינה אדמיניסטרטיבית ברשות העתיקות ומבחינה מדעית באוניברסיטה העברית, שם הכינונו את כל הכרכים. המוציא לאור, Oxford  Press University, קיבל ממני כתבי-יד ולוחות צילומים מוכנים לדפוס, אשר מתוכם הודפסו הכרכים הגדולים והמרשימים — לא פחות מ-10000 עמודים סבוכים ביותר ואלף לוחות.

לא הצלחנו בכל המשימות; אבל במקום שהצלחנו, אנחנו חייבים תודה לרשות העתיקות ולנחישותו של אמיר דרורי, לאוניברסיטה העברית שאפשרה לי להתמסר לעבודה זו במשך עשר שנים, לצוות החוקרים שפעל בהתמדה ובתבונה, לצוות העריכה שעזר לי במשרד ולמקורות המימון שלנו, המרכז לחקר היהדות באוקספורד וקרן המגילות המנוהלות עתה בידי פרופ' שלום פאול.