במהלך שנות כהונתו הארוכות של הסולטאן נור אל-דין (נפטר ב-1174) פקדו את סוריה שתי רעידות אדמה קשות: האחת ב 1157 והשנייה ב 1170. בהספד על נור אל-דין מציין הכרוניסט אבן אל-את'יר את מפעלי הבנייה של הסולטאן: "הוא בנה את חומות הערים ואת המבצרים בכל סוריה בדמשק, חומץ, חמה, חלב, שייזר, בעלבק, ומקומות אחרים". שני גלי הבנייה העיקריים בתקופת שלטונו ויוזמות הבנייה של הסולטאן באו בעקבות גלי ההרס והחורבן שהותירו רעידות האדמה. רשימת המבצרים המוזכרים בהספד חופפת את רשימת האתרים שנפגעו ברעשי האדמה.
רעידת אדמה נוספת פקדה את סוריה וארץ ישראל בשנת 1202 בתקופת שלטונו של הסולטאן האיובי אל-מלכ אל-אעדל. אתרים רבים שנהרסו ברעידה הראשונה נהרסו שוב ברעידה של 1170 ואח"כ שוב ברעידת האדמה של 1202. ישנה סבירות גבוהה שאותם מהנדסים ואולי אף אותם צוותי בנייה חזרו ובנו מחדש את המבנים שניזוקו. מן הראוי לציין, שרעידות האדמה פגעו גם בשטחים שהיו בשליטת הצלבנים, אולם מספר האתרים המוסלמים שנפגעו היה רב יותר. הנזקים העיקריים היו לאורך קו הערים הגדולות מחלב עד דמשק. אזור החוף שהיה בשליטת הצלבנים נפגע פחות.
ההרצאה תתמקד במבצרים שנבנו במחצית השנייה של המאה ה-י"ב וראשית המאה ה-י"ג הן ע"י המוסלמים והן ע"י הצלבנים. השאלה המרכזית שתדון כאן היא כיצד, אם בכלל, הושפעה הארכיטקטורה הצבאית מנזקי רעידות האדמה? האם השינויים וההתפתחויות המרשימות בתכנון ובשיטות הבנייה של מבצרים חלו בגלל שדרוג שיטות המצור והמלחמה, או שמא ההרס שנגרם ברעידות האדמה התכופות הוא שדרבן את המהנדסים לחשוב על שיטות בנייה חדשות, שיעמדו לא רק אל מול האויב אל גם אל מול איתני הטבע.