בדברי ההספד בלוויה של אמיר דרורי, הדגישו כולם את מעלתו ויחודו של אמיר בתחום יחסי החברות ואת צניעותו הרבה. זוכר אני את הופעתו הראשונה באוניברסיטת תל אביב להסביר את הפיכת אגף העתיקות לרשות ממוסדת. היה משהו בהופעתו ובדבריו ששכנעו את כולם, שאכן יש בכוונתו לפעול במלוא המרץ לשמירת המורשת הארכיאולוגית לדרות הבאים. בפרספקטיבה של שנים, מהלכיו אכן היו נכונים והחשוב בכול שאמיר האמין בצדקת מהלכיו. במהלך פרויקט החפירות ברמת בית שמש, אמיר הביא אחדים מחבריו ולאחר שהסברתי על מהלך החפירות הוסיף אמיר על דאגתו מתנופת הבנייה המאסיבית שתהפוך את גבעות השפלה לשכונות מגורים, ושאלתו הייתה מה יהיה על הדורות בעתיד "והאם גם הם ילכו בשדות".
(קטע מהראיון עם אמיר שנעשה 14/11/2003) - אמיר למד ארכיאולוגיה בירושלים, במחזור של פרופ' יורם צפריר ופרופ' יגאל שילה (ז"ל), בכך מימש אמיר חלום ילדות של חיפוש וחשיפת עתיקות במעמקי האדמה. במסגרת לימודיו השתתף בחפירות המערות במדבר יהודה (בנחל חבר) ובאופן חלקי במצדה. המתיחות שקדמה למלחמת ששת הימים חייבה את אמיר לחזור לצה"ל, ובכך נגוז חלום המשך הלימודים. אולם בעזרת מערכת הקשרים עם חבריו ללימודים המשיך אמיר להתעדכן במחקרים הארכיאולוגיים החדשים שנערכו ברחבי א"י.
בעיתונות הכתובה נכתבו הספדים רבים על אמיר כאיש צבא ומשחרר החרמון. אולם יש לזכור גם את אמיר בפעילותו המבורכת בהנחלת מסורת עבודה מסודרת ברשות העתיקות, על מאבקיו בשמירת אתרי עתיקות והתעניינותו בפרטים השונים של חשיפת העתיקות, ודרך שמירתם. אמיר ראה בעבודתו ברשות העתיקות שילוב של עניין אישי עם אתגר ניהולי. (קטע נוסף מהראיון) - לקראת סוף שנות ה – 80 בהתקרב זמן שחררו משרות פעיל בצה"ל, עמדו מספר אלטרנטיבות בפני אמיר, הבחירה בסופו של דבר הייתה קלה, שכן כאשר הוצע לו לנהל את אגף העתיקות, שמח אמיר על ההזדמנות שנקרתה בפניו. מן הראוי לזכור שמצבת העובדים באגף אז הייתה 49 עובדים עם 6 כלי רכב, ולצד גוף זה התקיימה האגודה לסקר ללא כל תקציב וללא מערכת מסודרת של תקנים ונוהלי עבודה. אתרי עתיקות היו מפוזרים ברחבי הארץ, היה חוק עתיקות-מורשת השלטון המנדטורי, אולם הגוף שהופקד לטפל בשני גורמים אלה היה קטן, לא יעיל ומשקף מינהל ישן משנות ה- 50. אפילו דוחות מבקר המדינה (בשנים 1985, 1987 למשל) הצביעו על ליקויים לא מעטים ועל דרך אכיפת חוק העתיקות. עם בחירתו במכרז, הודיע אמיר שבכוונתו לנהל את הרשות רק קדנציה אחת, שכן יש לקיים רוטציה בתפקיד כגון זה. מסקנתו הראשונה של אמיר לאחר לימוד הנושא, שיש להקים גוף עצמאי שייתן תשובות באכיפת החוק ובמימושו, בפיקוח יעיל וארגון מודרני של מערך מפקחים שיוכשרו במיוחד למטרות אלו. רשות העתיקות חייבת להיות גוף עצמאי שייתן תשובות על הצרכים שנובעים מהפיתוח המואץ בארץ, אבל גם יוביל את נושא הארכיאולוגיה והפיקוח על החפירות בארץ-ישראל. רשות העתיקות חייבת להיות גוף עצמאי מבחינה פיננסית וארגונית, עליה לנסח מערכת תקנות שמתייחסות לנוהל עבודה תקין.
השתדלותו של אמיר להקמת רשות העתיקות מעידה על ראייתו לטווח ארוך של התהליכים העוברים במדינה, ועל הצורך בהגנה על אתרי העתיקות. אמיר ייזכר בלבות רבים, לצד היותו מנהל רשות העתיקות, כאדם בעל תכונות חבריות שחשובה לו האיכות האנושית של העובדים תחתיו.