באתי להפרד מידיד. לא הייתי מפקודיו בצבא, אלא מפקודיו למפעלו האחרון – רשות העתיקות. חלקך, אמיר, בהגנה על חומות המדינה ידוע ברבים, ועמיתיך הלוחמים יאריכו לספר על כך. אני בא להפרד ממך בשם ומטעם עמיתיך הארכיאולוגים, ברשות העתיקות, במוסדות המחקר האוניברסיטאים ובשאר מוסדות. אני בא להעלות על נס את חלקך המכריע בהשתתפות במלחמה אחרת, בהגנה על חומות אחרות. אלו הן חומות ממש, החומות הקדומות ושאר עתיקות של עשרות אלפי אתרי העתיקות של מדינת ישראל. אלו הן נכסיה התרבותיים של ישראל, של ישראל ארץ התנ"ך, של ישראל ארץ הקודש, שמצריכים שמירה ויחס אוהד לא פחות מכל דבר אחר בישראל, ובמדינה מתפתחת בקצב מסחרר כמו ישראל נכסים אלה נתונים בסכנה קיומית אמיתית מתמדת, וההגנה עליהם היא מלחמה של ממש. גם במלחמה זו היית, אמיר, לוחם של ממש עם הישגים של ממש.
עתיקות המדינה היו בתודעה הלאומית בדור קום המדינה, ואחר-כך הועם זוהרם. שמירת עתיקות המדינה פרצה שוב לתודעה הלאומית שלנו כאשר הקמת לפני שנות דור, כמעט יש מאין, וכנגד כל הסיכויים, את רשות העתיקות, ועמדת בראשה עשור שנים. הייתי עוזרך באותם ימים וראיתי בעיניים משתאות איך המוסד הזה צמח למרות הפוליטיקאים, למרות פקידי השרות הציבורי, ולעתים גם למרות הארכיאולוגים. רשות העתיקות היא בוודאי גולת הכותרת של מפעלך בתולדות מדינת ישראל. רבים מן הארכיאולוגים הפועלים במדינה חושבים שפעולתך זו הייתה חשובה יותר אף מן הקריירה הצבאית שלך. דומני שאת המלחמה הזו לא יכולת לעשות ללא אהבה אמיתית לקירות ולחרסים העתיקים, ללא הידיעה הברורה שעבורנו, הישראלים, הם חלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה שלנו, וגם מן ההיסטוריה העולמית. מעטים יודעים כי בצעירותך גם היית לארכיאולוג של ממש, וכל מי שיזדמן לארמון הצפוני של מצדה, ידע אל נכון שחפירת חלקו המרכזי רשומה על שמך. אני משוכנע שהניהול של רשות ממשלתית היה נעים שבעתיים, עם הידיעה שאתה האחראי על השמירה של מושא אהבתך, הלא הן עתיקות המדינה. חז"ל אמרו: חבל על דאבדין ואין משתכחין ובעברית: חבל על מי שאבדו ואינם נמצאים. היה שלום.