בעקבות שתי עונות חפירה ב-2003 ו-2004 נערכה ב-2009 עונה מסכמת של מחקר שרידי בית הכנסת מן המאות ה-5-4 לספירה בסרנדה, עיירת חוף בדרום-מערב אלבניה אל מול האי קורפו. המחקר מבוצע על-ידי משלחת חפירות משותפת ישראלית-אלבנית (בהשתתפות ג. פרסטר וא. נצר מן האוניברסיטה העברית, א. נלבאני מאלבניה ופ. רנו מצרפת).
השריד הקדום ביותר במקום, עם רצפת פסיפס נאה, מצביע על וילה מן התקופה הרומית (מאה 1 או 2 לספירה), ומעליו נחשף מבנה שכלל חדר גדול עם רצפת פסיפס מפוארת, שמהותו עדין לא נתבררה. לא מן הנמנע כי המבנה היה בשימוש הקהילה היהודית שהקימה כאן, לאחר מכן, את המבנה המרכזי שלה.
בשלב השלישי נבנה מכלול שכלל אולם תפילה (כ- 8 X 16 מ' גודלו) ואגף רב-תכליתי, שכלל אולם בדמות האות 'ח' מעוטר בפסיפסי רצפה (שבמרכזם תיאור מנורת שבעת הקנים, שופר לולב ואתרוג), וכן מחסן, מקווה, וחצר פנימית. אולם התפילה, שהיה רוחבי, היה מכוסה בפסיפס עם דגמים גיאומטריים, בסגנון זהה לפסיפסי האולם בדמות האות ח'.
עם השנים נערכו שינויים ברצפת הפסיפס כאשר במרכזה ובחלקה הדרומי הוחלפה הרצפה המקורית (בשלב אחד או שניים) ברצפות חדשות, כנראה מתוך מגמה לשפר את חזות אולם התפילה. התמונה עדין לא נתבררה עד תומה, אך אחת האפשרויות היא כי בחלקו המזרחי של האולם נבנתה במה ובחזיתה עוטרה הרצפה המחודשת (במרכז האולם) בגלגל הדומה לזה אשר עיטר רצפת פסיפס במרכז בית הכנסת בחמאם ליף שבטוניסיה.
בשלב הבא נערך שינוי יסודי בתכנון המרכז הקהילתי. את אולם התפילה החליף אולם גדול בסיליקלי (עם אולם תווך ועזרות צדדיות שביניהן מפרידות אומנות) וגם האגף הצמוד עבר שינויים רבים והתווספה אליו קומה שנייה. המכלול הוקם מחדש אך בטרם זכתה הבסיליקה לעיטור פנימי, הוחלט להקדיש רק את אולם התווך לאולם תפילה ולהפריד אותו מן העזרות על ידי סתימת הפערים שבין האומנות. נראה כי פרנסי הקהילה שמרו, בעת השינויים במכלול, על הפסיפסים שהיו במבנה לפני השינויים שנעשו בו. כתוצאה מכך נכלל חלק מרצפת אולם התפילה הרוחבי ברצפת האולם (מחסן?), שנבנה במקום העזרה הצפונית והחלק האחר שימש את חלקו המערבי של אולם התפילה החדש, שהייתה בו במה עמוקה מרוצפת בלוחות אבן. באגף הסמוך אל אולם התפילה נוספו מקווה טוהרה, קומה שנייה ושטחי אחסון. האולם דמוי ה'ח' הוקטן וכנראה ’ירד מגדולתו‘.
משימתה של הקהילה עתה, באולם התפילה החדש, הייתה להשלים את רצפת הפסיפס שלו. הדבר נעשה ככל הנראה במספר שלבים; ולמרות שהתוכנית האומנותית של רצפת הפסיפס באולם זה הייתה מלכתחילה בעלת מעוף (טור מרכזי של היכלות, וסצנות עם בעלי חיים ועצים משני צדדיו), הרי המשימה בוצעה במידה לא מעטה של רשלנות.
השלב אחרון, כנראה בסוף המאה ה-5, היה הפיכת בית-הכנסת לכנסייה. השינויים העיקריים היו הכנסת אפסיס אל תוך הבניין (בחלק האחורי של הבמה), התקנת שולחן תפילה, הכנסת רליקווריום, וקביעת סורג בקדמת הבמה. כמו כן התווספה עתה קומה שנייה, מעל לעזרה הצפונית, קומה ששימשה כגלריה באולם התפילה. באולם התפילה הוחלפו חלק מפסיפסי הרצפה ונקבעו בהן שתי כתובות ביוונית. המכלול נהרס לקראת סוף המאה ה-6.
אנו עוסקים עתה בהשלמת המחקר ובהכנת הדו"ח הסופי של החפירה.