מקובל לחלק את תהליך הכנת הזכוכית בעת העתיקה לשני שלבים עיקריים שנעשו בבתי מלאכה שונים; השלב הראשון של הכנת חומר הגלם – גושי הזכוכית הגולמית, נעשה בכבשנים גדולים, לרוב באזורי תעשייה מחוץ לערים, בשטח פתוח הנישא מעל סביבתו. כבשנים אלו פלטו כמות גדולה של עשן וחום רב ודרשו שטח גדול לאחסון חומרי הבעירה ולטיפול בחומרי הגלם. השלב השני של הכנת כלי זכוכית נעשה בכבשני יוצר קטנים שנבנו בתוך חדר או חצר. אלה נבנו גם במרכזי הערים וברחובות הראשיים, כפי שהתגלה בבית-שאן ברחוב הראשי היוצא מן השער הצפוני אל עבר הגשר, וכפי שאפשר לראות עד היום בשוקי קהיר או דמשק. לצורך הפעלת כבשני היוצר נדרשו חומר בעירה, גושי זכוכית גולמית להתכה וכן שברי זכוכית ממוחזרים, שנועדו לזרז את תהליך ההתכה. ההרצאה תעסוק בבתי מלאכה מסוג זה שפעלו בכרמל בשלהי התקופה הרומית המאוחרת וראשית התקופה הביזנטית.

עדויות לייצור כלי זכוכית בכרמל נמצאו במספר אתרים. העדות המובהקת ביותר נמצאה בג'למה, למרגלות רכס הכרמל מצפון, שם נחשפו שרידי בית מלאכה ובו כבשן, חומרי גלם, פסולת ניפוח, כלים מעוותים וכן כלים 'טובים' שיוצרו במקום. בית המלאכה פעל במחצית השנייה של המאה הרביעית לסה"נ, ויוצר בו מבחר גדול מאוד של כלים, מטיפוסים שהיו נפוצים בארץ ישראל בתקופה זו.

בעברו השני של הכרמל מצטיירת תמונה דומה של תעשייה רחבת היקף, שבתי המלאכה שלה עדיין חבויים, אך תוצרתם הנהדרת נחשפה בקברים שהתגלו בחורבת קסטרא, בשקמונה ובטירת הכרמל. כלים דומים מאוד נמצאו גם בחפירות הנזירים הכרמליטים באזור סטלה מריס ובנחל שיח.

הקבוצה הגדולה והמרשימה ביותר של כלים שלמים נמצאה במכלולי הקבורה בחורבת קסטרא. כמו כן נאספו כמעט בכל שטחי החפירה שברי כלים ופסולת של תעשיית זכוכית, בעיקר נתזים של זכוכית גולמית, אך לא בריכוז שיכול להצביע על מקומו המדויק של בית המלאכה. יחד עם זאת, הכמות הגדולה של כלים שנמצאו באתר, טיב הזכוכית, ואופן הכנת הכלים ועיטורם מצביעים על קיומו של בית מלאכה מקומי, שתוצרתו מוכרת הן מחפירות בחוף הכרמל והן מאוספי מוזיאונים אליהם הגיעו כלים אלה דרך שוק העתיקות במחצית הראשונה של המאה העשרים.