בחפירת הצלה שנערכה בנובמבר 2006 ובמאי 2007 ממזרח לרחוב ד“ר משה סנה בפרויקט לב הסביונים בפתח תקווה, בחלק מהגבעה המקורית של תל מלבס, נחשפו לראשונה באתר זה שרידי ארכיטקטורה מרשימים המתוארכים לתקופה הצלבנית.
נחשפו ארבעה מסדים מאסיבים הבנויים אבני גוויל בינוניות. שנים מתוך המסדים היו בסיסים לאומנות- עמודים שתמכו אלמנט ארכיטקטוני מעליהם. על פי השרידים היו אלה אומנות מאסיביות שנבנו אבני גזית גדולות שחלקן מסותתות בסיתות דיאגונאלי האופייני לתקופה הצלבנית. באתר נמצאה גם כותרת אבן יפה מהתקופה הצלבנית וכן קרמיקה מן המאות הי"ב-י"ג לסה“נ. הממצאים הללו הם עדות ברורה למערך בניה מרשים שכלל כמה קשתות או קמרונות ושניצב בנקודה הגבוהה ביותר על גבעה שצפתה אל יובלו של הירקון.
המבנה נהרס בתום התקופה הצלבנית. בתקופת השלטון הממלוכי החל מהמאה ה-י“ג נבנה מאגר מים מעל שרידי האומנות ובצמוד להם. המאגר ככל הנראה המשיך לתפקד גם בתקופה העות’מאנית. מן המאגר השתמרו שני חדרים המטויחים בטיח עבה – הידראולי שמנע חלחול מים. החפירה הראתה כי אתר העתיקות מצוי במקום המזוהה כבולבוס( Bulbus ) שהיה ככל הנראה כפר בתקופה הצלבנית. זיהוי הכפר בולבוס עם הכפר מלבס הוצע כבר במאה ה-י"ט ע“י החוקר הצרפתי דלוויל ( J. Delaville Le Roulx ). בדיקת המקורות ההיסטוריים העלתה כי בשנת 1133 לסה“נ מסר רוזן יפו את אזור בולבוס (הכפר) לידי מסדר ההוספיטאלרים, כשבתוך אזור זה נמסרה “הטחנה/ות בעלת שלושת הגשרים”. לעניות דעתי יש לזהות את המסדים שנחשפו בחפירה הנדונה כמסדים השייכים למבנה “הטחנה/ות בעלת שלושת הגשרים” המוזכרת במקור ההיסטורי. אם נבחן את השם מולביס ( Mulebbis ) של הכפר העות’מאני כפי שהוא מופיע במפת הסקר הבריטי מול שם הכפר מימי הצלבנים בשם בולבוס ( Bulbus ), נוכל לראות קרבה לשונית. לפנינו כנראה המפתח להבנת השם מלבס. מלבס בערבית שם נרדף לשקדים מצופים סוכר (סוכריות) שמה הנצחי של פתח תקווה.