כיצד מפענחים ומשחזרים דגמי חורבן קדום? בדרך כלל חושפים הארכיאולוגים את שכבת החורבן וחופרים אותה בזהירות עד למציאת המבנים והממצאים שנקברו תחתיה. ואולם, בעידן של ארכיאולוגיה דיגיטאלית ניתן להפיק במהלך החשיפה מידע רב על תהליכי החורבן ולשחזרם בצורה ויזואלית. בהרצאה הנוכחית יתואר יישומו של רעיון זה בחפירות העיר הכנענית של בית-שמש מתקופת אל-עמארנה (המאה ה 14- לפנה"ס).
לימוד בית-שמש הכנענית והכרתה הן מהמטרות המרכזיות שהציבה לעצמה משלחת החפירות הפועלת כיום באתר מטעם אוניברסיטת תל אביב. עיר זו נתגלתה ונחשפה חלקית על-ידי החופרים הקודמים באתר, בראשית המאה העשרים. בשנים האחרונות מיקדה משלחת החפירות המחודשות בתל בית-שמש את פעולתה בחלק הצפוני של התל, בו נשתמר היטב רצף של שכבות מתקופת הברונזה והברזל. ברצף זה בולט חורבן עז שפקד את העיר במחצית השנייה של המאה ה 14- לפנה“ס )שכבה 9(. החורבן שנחשף על פני שטח של למעלה מ 500- מ“ר התאפיין בשריפה עזה, שצרפה את לבני הבוץ של קירות המבנים וכך הביאה להשתמרותן. בעונת החפירות האחרונה ( 2008 ) נחפר ותועד באמצעים דיגיטאליים אגף אחד מתוך מבנה גדול אשר קבור כולו תחת מפולות הלבנים. במהלך החשיפה הורחבה פלטפורמת התיעוד הדיגיטאלי-מבוסס GIS , שמשלחת תל בית-שמש הייתה חלוצה בשימוש בה. בעזרת שיטה זו נאסף מידע רב ומפורט באשר למיקומן ולתנוחתן המרחבית של לבני הבוץ בעיי המפולת. המידע שנאסף ומוחשב איפשר בניית מודלים ויזואליים דו- ותלת-ממדיים של האגף שנחפר.
בניתוח שנערך על מודלים אלו, בשילוב עם המידע הרב שנאסף, התגלתה המכאניקה של החורבן וניתן לשחזר את מבנהו של החדר לפני חורבנו. יתרה מזו, מודל ה- GIS מאפשר לנו “לחפור” שוב ושוב את החדר ולהבין את תהליכי החורבן אשר התחוללו בו.