תקופת הברונזה התיכונה ב MB IIA )1- ) מאופיינת ע“י תהליך של התיישבות מחודשת במישור החוף הארצישראלי. ראשיתו של תהליך זה אובחנה בצורה ברורה בשכבות יישוב במספר אתרים, כגון תל אפק ותל איפשר, שניהם במישור השרון. בפולמוס הארכיאולוגי אודות תהליך זה, הוצעו הסברים שונים לעצם ההתיישבות והתפתחותה הדינמית לחברה עירונית בארץ בכלל, ובמישור החוף בפרט. הסברים אלו כללו השפעות חיצוניות (אימפריה מצרית, הגירות המוניות), השפעות מקומיות ופנימיות (שיפורים במשק החקלאי, אינטראקציה בין ישויות פוליטיות שוות או PPI), והשפעות כלכליות כמו מסחר יבשתי וימי. בעשור האחרון התפקיד של מסחר בכלל, ושל מסחר ימי בפרט, זכה לעניין רב בקרב חוקרי תקופת הברונזה התיכונה הן בארץ והן בארצות השוכנות לאורך החוף המזרחי של הים התיכון. ואולם עד לאחרונה היו חסרות עדויות לקשרי חוץ ומסחר ימי, במיוחד כאלו מהשלבים הקדומים של תקופת הברונזה התיכונה ב 1- . עדויות אלו מגיעות ממחקר המתקיים זה שנתיים על ממצאים מחפירות שנערכו בין -1979 1992 בתל איפשר. מבין ממצאי החפירה הבולטים נמנים קראמיקה מיובאת ממצרים, קראמיקה מיובאת או השפעות קראמיות מהחוף הצפוני של הלבנט וסוריה, ושרידי עץ ארז הלבנון. ניתן למצוא מתאם בין הממצאים האלו ועדויות ארכיאולוגיות והיסטוריות בנות אותה תקופה כגון קראמיקה לבנטינית שיובאה לאזור תל אל דאבע, תעודות מצריות כמו “דברי הימים של אמנמחת השני ממית רהינה”, והתעודה ההיסטורית של חנומהוטפ השלישי מדאשור. כל אלו באים לשפוך אור חדש על קשרים שהתקיימו בין ארץ ישראל, מצרים וצפון הלבאנט בתחילת תקופת הברונזה התיכונה.