העיר עכו, השוכנת על חצי אי לחוף הים התיכון, הייתה אחת מערי הנמל העיקריות באזורנו לאורך כל התקופות.
המסחר הימי החל מראשית השלטון העות’מאני בעיר, בימי פאחר א-דין בשלהי המאה הט“ז, והוא הגיע לשיא במחצית השניה של המאה הי“ח, תחת שלטונו של אחמד פאשא אל-ג’זאר. אז שיחקה עכו תפקיד חשוב ביצוא כותנה מהלבאנט לאירופה והייתה למרכז סחר ימי משגשג ביותר. בעיר העתיקה נותרו מבנים רבים מתקופה זו: חומות העיר, מבני מגורים מפוארים, מסגדים, בתי מרחץ, חאנים ושווקים מקורים.
מטרת החפירות הארכיאולוגיות רחבות ההיקף שנערכו על ידי רשות העתיקות במקומות שונים בעכו החל משנת 1991 , הייתה לחשוף את השרידים מן התקופה הצלבנית. בחפירות אלה, וכן בחפירות הצלה מצומצמות שנערכו ברחבי העיר העתיקה והחדשה, התגלו ממצאים מן התקופה העות’מאנית שנחפרו בקפידה ונאספו כלי החרס.
מחקר ראשוני של כלי החרס, מלמד כי הממצא הקרמי משקף נאמנה את הקשרים המסחריים, התרבותיים והמדיניים של העיר העות’מאנית. כלים אלה נחלקים לשלוש קבוצות עיקריות:
1. כלים מייצור מקומי המהווים בצורתם המשך לכלים המקומיים מהתקופה הממלוכית לצד כלים המחקים את אלה שיוצרו בתחומי האימפריה העות’מאנית ויובאו לכאן. 2. כלים שיוצרו בביתי יוצר ברחבי האימפריה העות’מאנית, ובעיקר בתורכיה וביוון. 3. קרמיקה אירופאית שמקורה בעיקר באיטליה ובדרום צרפת, ומיעוטה מאנגליה.
המקור של הכלים המיובאים וההשראה לייצור הכלים המקומיים מדגימה את הקשרים למרכזים העות’מאניים העיקריים מחד, ואת קשרי הסחר הימי עם נמלי הים התיכון העיקריים מהם הגיעו הסוחרים לעכו מאידך.