בין השנים 1955-1953 סקר שמואל אביצור את עיקר מתקני כוח המים הידועים בארץ ישראל. מאז ועד היום טרם פורסם מחקר מקיף ועדכני העוסק במתקנים אלו. בחמש השנים האחרונות בוצעו בענף תכנון במינהל השימור ברשות העתיקות כעשר עבודות תיעוד ותכנון לשימור ולפיתוח של מתקני כוח מים במרחב צפון. במהלך עבודות אלו פותחה שיטת עבודה לסקירת השרידים ולניתוחם והוסקו מסקנות לגבי אופן שימור השרידים והצגתם למבקרים. ממכלול העבודות שבוצעו עד כה, זוהה הפוטנציאל למחקר לשימור ולפיתוח המתקנים כחלק מראיה כללית של סביבת נוף התרבות והנוף הטבעי בו הם מצויים.
למרבה הצער, מתקני כוח המים זוכים להגנת חוק העתיקות ) 1700 ( רק לעיתים רחוקות בלבד, על אף הימצאותם על פי רוב בשטחים מוכרזים. כשישים שנות הזנחה של טחנות קמח וסוכר, מכמרות, אמות מים וסכרים באפיקי הנחלים ובמעיינות הצפון, נתנו אותותיהם ואלו נתונים בתהליכי בלייה והרס מואצים. עם זאת, מפאת הימצאותם, בדרך כלל, מחוץ לאזורי יישוב ופיתוח, ולעיתים קרובות בשטחי שמורות טבע וגנים לאומיים, רבים מהם גלויים לעין וברמת השתמרות גבוהה. זאת ועוד, רבים מן המתקנים ייחודיים לאזור וקשורים קשר הדוק במאפייניו הטופוגרפיים, ההידרולוגיים ובמלאכות המסורתיות אשר התפתחו בו לאורך השנים.
יש לקוות שבאמצעות הצגת הנושא בפני בעלי עניין כללי ומקצועי, יועמק, יורחב וימוסד המחקר במתקני כוח המים בארץ ישראל, למען שימורם והצגתם לדורות הבאים.