מטמון של כלי פולחן, הגדול והעשיר ביותר, שהתגלה עד כה בארץ-ישראל, ובו 120 כנים פולחניים, שני כנים גליליים, אלפי קערות וקובעות, שעל רבות מהן סימני פיח, מחתות ומִגוון פכיות, כמו גם מזבח חרס, קרנוי וכלים זואומורפיים, נחשף בבור גניזה של מקדש ביבנה שבלב פלשת. המטמון המגוון מייצג, אל-נכון, תשמישי קדושה שרכשו מאמינים בבית יוצר מקומי, והקדישו אותם לאלוהות המקדש, עדות-עד לאדיקותם. בשעתם בוודאי הונחו כלי הפולחן על גבי ספסלים בנויים לאורך קירות המקדש. במרוצת הזמן הוצאו המנחות הוותיקות מן המקדש כדי לפנות מקום למנחות חדשות. המנחות שפונו נטמנו בבור שנכרה לשם כך בקרבת מקום. זאת, משום שהקדושה ששרתה בהם במקדש הפכה אותם אסורים בשימוש של חולין.

כני הפולחן מגניזת מקדש ביבנה יחידאיים ומעידים על מסורת רגיונלית אופיינית לפלשת בתקופת הברזל II. על פניהם נראית האיקונוגרפיה של הכנים כהמשכה של המסורת הכנענית- הלבנטינית, ששגורים בה דימויי האלה, וסמליה: אריות, פרים, העץ והעזים, הפרה המיניקה, גלגל החמה והכוכב. ואולם, סגנון הדמויות אופייני לפלשת. כיסודות קורט צפים בכנים רכיבים איקונוגרפיים ואמצעים טכניים המצביעים אל מסורת שבאה מן המערב. הגם שצורתם מזכירה מבנים, אין הכנים מעתיקים מבנים של ממש. הם משקפים אדריכלות קודש ותשמישי קדושה, שעליהם סמלים פולחניים, ומשמרים את חיותם של המקדשים הארציים; הם מעוררי יראה ואדיקות. הכנים אינם מלאכת מחשבת אלא רפרודוקציות זולות של תשמישי קדושה שהופקו בחומרים יקרים. עבודת הקדרים בטין גסה לרוב, אבל שאפתנית, עתירת דימויים ועשירה בנראטיב. די במעשה השבכה, המאפיין את רוב הכנים כדי להעיד, שהמבוע לכני יבנה הוא במסורות מתמשכות של חפצי יקר. הקישוט ועושר הדגמים אף הם מצביעים על כך, שמאחורי הכנים, המתבלטים בפשטות עיצובם ובחוסר הקפדה, עומדת לא מסורתו של קדר עניו אלא מסורת יוקרתית.

איננו יודעים כיצד שימשו הכנים. אין עליהם סימני שריפה ולכן לא סביר שהבעירו בהם אש. ייתכן ששימשו לניסוך, או שנעצו בהם צמחים. ואולי היו 'מקדשי מעט' אלה הקדשות בלבד, ולא נעשה בהם שימוש כלשהו.
מי היו האל – או האלים – שכלי הפולחן שלהם נטמנו בבור הגניזה? בהנחה שיש קשר בין המנחה המוקדשת לבין המאפיינים של האלוהות, אפשר לשחזר את האלוהות ביבנה, שמקדשה אינו ידוע. סביר להניח, שהדימויים המופיעים בכנים משקפים את סמלי הפולחן הרשמיים של האלוהות. הדימויים הללו – אישה עירומה, אריות, פרים, ספינקסים, עץ ועזים, פרה מיניקה, ורדה וגלגל מכונף – מושרשים היטב באיקונוגרפיה של האלה בלבאנט. ואולם, התמסרות למסורת איקונוגרפית מקומית איננה מעידה על התבוללות. קדרי יבנה הפלשתים גייסו את אוצר הדימויים של המזרח הקדום לשדר מסרים של אמונתם. על-כן, האלה עלומת השם עשויה להיות כל אחת מן האלות הכנעניות המכונות במקרא עשתרות, או אחת האלות הנזכרות בכתובות מן המאות ח'-ז' לפנה"ס, שהתגלו בעקרון, אחת מחמש ערי פלשתים. ואולי הייתה אלה עלומת שם זו קשורה לפתגיה, גבירת עקרון?