בתקופה הרומית נבנה בין טבריה לחמת שער מפואר ובחזיתו שני מגדלים עגולים. השער נחשף בעבר על ידי גדעון פרסטר ונקבע כי נבנה כמבנה מונומנטאלי ולא היה משולב בחומה. רק בתקופה הביזנטית הוא שולב בחומה שהקיפה את העיר. מאז חפירות שנות השבעים התכסה השער מחדש בסחף. במסגרת הכנת פארק ברקו בטבריה, נחשף השער מחדש ושומר על ידי רשות העתיקות. בכדי למנוע את כיסויו מחדש נערכה חפירת הצלה שבה נחשפה מערכת הניקוז הקדומה שבחזית השער.

בחפירה הוברר כי השער נבנה על הגדה הצפונית של נחל ברניקי, נחל אכזב המנקז את הגבעות שממערב לאתר. הנחל יבש במרבית ימות השנה, אך במספר ימים הוא מוביל כמויות גדולות של מי שטפונות וסחף. לאורך גדת הנחל נבנתה גם החומה הביזנטית. בחפירה הוברר כי ראשיתה קדומה יותר ונראה כי נבנתה כבר בתקופה הרומית, זמן קצר לאחר הקמת השער.

מעל לנחל נבנה בתקופה הרומית גשר רחב בנוי אבני גזית מסותתות למשעי. אורכו כ-16 מ', רוחבו וגובהו כ-5 מ'. לגשר קמרון גדול בהרבה מרוחב מעבר השער. נראה כי בנוסף לדרך לחמת הסמוכה, הייתה בנויה מעל הקמרון רחבת השער, שבה התמקדו רבות מפעילויות העיר. הקמרון הגדול המשיך לתפקד גם בתקופות הביזנטית והאומאית ונראה כי נהרס ברעידת האדמה של 749.

בראשית התקופה העבאסית נבנה קמרון חדש, הפעם היה אורכו כשליש מאורך הקמרון הרומי. בשל הצטברות הסחף מתחת לשרידי הקמרון הרומי ובכדי לאפשר זרימה חופשית של המים, הוגבה הגשר וגובהו הכולל היה 6.5 מ'. משני צדדיו נבנו קמרונות יציבים פחות. מהצד המזרחי שרדו שלוש קשתות שנשאו עליהן את המשך הרחבה. מהצד המערבי נמצאו קטעים של קמרונות וקירות.

בתקופות העבאסית והפאטימית התרחבה טבריה והגיעה לשיא גודלה. בתקופות אלו נכללה בה גם חמת הסמוכה והשער הפך למבנה בתוך העיר. מדרום לואדי הוקמו מבנים שקירותיהם נתמכו בקירות תמך אשר דיפנו את גדות הנחל והצרו את אפיק הזרימה. השיטפונות העזים פגעו בקירות התמך וערערו אותם, ולכן מידי פעם הוספו קירות וקמרונות נוספים, שהצרו עוד יותר את אפיק הזרימה וגרמו להצטברות סחף בתוכו. במחצית השנייה של המאה הי"א נעזב כל חלקה הדרומי של טבריה והעיר הצטמצמה לתחומי העיר העתיקה של היום. נראה כי בתקופה זו הופסק הטיפול במערכת הניקוז ותוך זמן קצר היא נסתמה לחלוטין בסחף ויחד עמה נקברו גם שרידי השער והחומה.