ההתפתחות החשובה ביותר במערך היישובי של עכו בתקופה ההלניסטית הייתה התבססות מעבר העיר מחוץ לתחום התל לכיוון מערב. היווסדה של פטולמאיס כמושבה צבאית תלמית במישור סביב שנת 261 לפסה"נ הקנה גושפנקא שלטונית לזליגתו של היישוב מחוץ לתל ההיסטורי. זליגה זו החלה לפחות 100 שנים קודם לכן, עוד לפני הכיבוש המקדוני של האזור.
במהלך 150 שנים לאחר ייסוד פטולמאיס, היישוב התפשט והיה לאחת הערים הגדולות ביותר בעולם ההלניסטי, בעלת שטח שהגיע לכ-1,000 דונם. שטח זה, העצום במונחים של התקופה, מעיד על חשיבות העיר, דבר המשתמע גם מחלק מהמקורות הכתובים המזכירים את המקום. תפקיד העיר כמרכז מנהלתי, ובמרוצת הזמן גם פוליטי, נגזר ממיקומה האסטרטגי ומיתרונותיו של המפרץ הסמוך, שהפכו אותה לעיר הנמל החשובה ביותר בארץ. מאחורי כל הפיתוח שאפיין את העיר בתקופה הנדונה (המאות השלישית והשנייה לפסה"נ), עמד המאבק המתמשך בין המשטרים המקדוניים היריבים (התלמים והסלבקים) על השליטה באזור כולו.
מספר אתגרים ניצבים בפני כל ניסיון לעמוד על שלבי התפתחות העיר בתקופה ההלניסטית. העיקרי מביניהם הוא החוסר בשרידים מבניים מהתקופה כתוצאה מתנופת הבנייה הצלבנית שהייתה כאן במאה ה-12 לספירה. לא זו בלבד שבוני העיר הצלבנית הרסו עד היסוד כל מבנה קדום יותר כדי להקים את מבני עירם על אבן-שתייה, אלא שפעולה זו גם פגעה קשות בסטרטיגרפיה הקדומה יותר בכל העיר כמעט.
עקב העדר סטרטיגרפיה סדורה עבור עכו ההלניסטית, נתמקד בניסיון להאיר את מימד הזמן אודות התפתחותה מכיוון אחר. יוצג ניתוח כרונולוגי/מרחבי של תפוצת ידיות אמפורה שנתגלו ב 10 אתרים בעיר המודרנית, שתוארכו וקוטלגו ע"י ד"ר ג'רלד פינקלשטיין מרשות העתיקות. מניתוח זה מסתמנות מגמות אפשריות לכיווני התפשטות העיר לאחר היווסדה.