הסתיימה עונת החפירות השלישית בראש גבעת עיר דוד בניהול ד"ר אילת מזר מטעם מרכז שלם ועמותת אלע"ד בחסות אקדמית של המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים. החפירות התקיימו בשיתוף עם רשות העתיקות ורשות הטבע והגנים. בחפירות התגלו שרידי מבנים ומאות ממצאים בעלי חשיבות רבה למחקר ההיסטורי של ירושלים הקדומה. בין הממצאים עשרות כלי חרס, ראשי חיצים, צלמיות נשים ובעלי חיים, חפצי שנהב, חותמות וטביעות חותם (בולות), תכשיטים ועוד. ממצא בעל חשיבות רבה במיוחד הוא בולה של גדליהו בן פשחור, שר בממלכת צדקיהו (597 – 586 לפנה"ס) המוזכר בתנ"ך. בולה היא חתיכת טין ועליה טביעת חותם. בימי קדם שימשה הבולה לחתימת מכתבים. בולה נוספת מאותו סוג, של יהוכל בן שלמיהו בן שבי, גם הוא שר בממלכת צדקיהו, התגלתה בחפירות העונה הראשונה ב-2005. שתי הבולות נתגלו במרחק מטרים ספורים אחת מן השנייה. הבולה של יהוכל בן שלמיהו נתגלתה בתוך מבנה גדול מרשים בעוצמתו שהחופרת מזהה עם ארמון המלך דוד, והבולה של גדליהו בן פשחור התגלתה למרגלות הקיר החיצון של אותו המבנה, מתחת למגדל שנבנה בימי נחמיה. הבולות של שני השרים הן בקוטר 1 ס"מ ונמצאו בתוך שפכי החורבן של תקופת הבית הראשון. השמות כתובים בכתב עברי עתיק שהשתמר בבירור. אחרי ניקוי ראשוני ניתן היה לקרוא את חתימות השרים, שנכתבו כמקובל באותו הזמן, בשמם הפרטי ובציון שם אביהם. יהוכל בן שלמיהו הוסיף לחתימתו, שלא כמקובל, גם את שם סבו.
שני השרים, גדליהו בן פשחור ויהוכל בן שלמיהו, נזכרים בתנ"ך יחד עם שני שרים נוספים, בבואם אל המלך צדקיהו לדרוש את המתתו של ירמיהו הנביא שהמשיך לזרוע דמורליזציה בקרב תושבי העיר בימים הקשים בהם הייתה נתונה במצור: "וַיִּשְׁמַע שְׁפַטְיָה בֶן-מַתָּן, וּגְדַלְיָהוּ בֶּן-פַּשְׁחוּר, וְיוּכַל בֶּן-שֶׁלֶמְיָהוּ, וּפַשְׁחוּר בֶּן-מַלְכִּיָּה אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם לֵאמֹר: כֹּה, אָמַר ה', הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר, וְהַיֹּצֵא אֶל-הַכַּשְׂדִּים יחיה, וְהָיְתָה-לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל וָחָי... וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל הַמֶּלֶךְ, יוּמַת נָא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה כִּי עַל כֵּן הוּא מְרַפֵּא אֶת יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַנִּשְׁאָרִים" (ירמיהו לח' 1 – 4).ירמיהו מתהלך ברחובות ירושלים, "בא ויוצא בתוך העם", ומהלך אימים על תושבי ירושלים שמצבם בלאו הכי היה בכי רע. המצור על העיר הביא לרעב ולייאוש וירמיהו בשלו לא הפסיק להטיף לנצורים ולתאר להם את אחריתם הרעה אם לא ימהרו להיכנע.
על אישיותו המיוחדת ומעמדו של יהוכל בן שלמיהו ניתן אולי ללמוד מן השליחות שמטיל עליו צדקיהו קודם לדרישת השרים להמתת הנביא, ללכת אל ירמיהו יחד עם צפניהו בן מעשיה הכהן לבקש ממנו להתפלל למען העם בשעתו הקשה: "וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת יְהוּכַל בֶּן-שֶׁלֶמְיָה, וְאֶת צְפַנְיָהוּ בֶן-מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן, אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר: הִתְפַּלֶּל נָא בַעֲדֵנוּ אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ" (ירמיהו לז' 3). גדליהו בן פשחור לעומת זאת נזכר רק יחד עם השרים שדרשו את המתת ירמיהו, ולא מוזכר במקום נוסף בתנ"ך.
גילוי טביעת החותם של גדליהו בן פשחור נעשה תודות לשיטת הסינון הרטוב שהוכנסה בשנים האחרונות לשימוש בחפירות בירושלים. בזכות שיטה זו התגלו מאות ממצאים מסוגים שונים ובכללם עצמות זעירות של דגים, חרוזי זכוכית פיניקיים, בולות וחותמות עבריים, בבליים ומצריים, זרעים וחרצנים, משקולות אבן גיר והמטיט, ראשי חיצים, שנהבים, צלמיות, תכשיטים ועוד. אחת מהבולות שנמצאו בסינון הרטוב הייתה הבולה של גדליהו בן פשחור.
הבולה התגלתה שלמה וניתן היה, אחרי הברשה קלה, לקרוא בה את שמו של גדליהו בן פשחור. אין אלה הפעמים היחידות שמתגלות בולות בעיר דוד. בשנת 1982 גילה יגאל שילה מצבור בולות בשכבת החורבן של סוף ימי הבית הראשון במבנה הסמוך לחפירה שלנו ושימש ככל הנראה ארכיון ציבורי. על גבי 45 בולות מן המצבור מופיעים עשרות שמות עבריים וביניהם שמו של גמריהו בן שפן המוזכר גם הוא בתנ"ך ושימש שר וסופר בימי המלך יהויקים (608 – 597 לפנה"ס).
עד כמה ממצא כזה הוא נפלא ומיוחד ניתן להבין רק כאשר מחזיקים ביד את טביעות הטין הזעירות שהתגלגלו כאלפיים ושש מאות שנים בשפכי החורבן, הגיעו לידינו ללא פגם, ועדיין ניתן לקרוא בהן בבהירות את השמות החתומים בהן במלואם. לא לעיתים קרובות נקרות לארכיאולוגים תגליות כאלו של דמויות ממשיות המנערות מעליהן את אבק ההיסטוריה ומחיות את תיאורי המקרא באופן מוחשי כל כך.