אתר ההכרזה רמלה (דרום) (32406/0) שוכן מדרום לעיר רמלה, משני צידיו של כביש הגישה המוביל למושב מצליח. בחודשים יולי-אוגוסט 2005 ובחודשים יוני-יולי 2006 נערכו החפירות בחלקו המזרחי של האתר בשטח ששימש ברובו בסיס צבאי (מחנה עודד) עד לעשורים האחרונים. בחודש יולי 2007 נערכו החפירות בשטח ששימש בעבר את כביש הגישה למושב מצליח לאחר פירוקו. סך הכול נחפרו כ-150 ריבועים. במסגרת החפירות נחשפו באתר מספר תקופות יישוב שונות. שתי השכבות הקדומות באתר, מיוחסות לתקופת הברונזה התיכונה ב-1 ולתקופה החשמונאית, והינן בבחינת חידוש לארכיאולוגיה של האזור; אתר הברונזה התיכונה ב-1 לבטח היה קשור למערך הדרכים שחיברו את אשקלון עם אפק (המרכזים המדיניים הבולטים בדרום הארץ משך התקופה), בדומה לאתרים אחרים באזור דוגמת תל מקנה, גזר ואשדוד. האתר החשמונאי היה ככל הנראה כפרי באופיו, ויושב ביהודים במחצית השנייה של המאה השנייה לפנה"ס כחלק מאסטרטגיה מדינית חשמונאית ליצור "רצף טריטוריאלי יהודי" באזור של מודיעין ולוד, החוצץ למעשה בין ערי שפלת החוף (פלשת) הנוכריות ליישוב היהודי ביהודה ובשפלתה. יישוב יהודי זה המשיך להתקיים ככל הנראה גם בתקופה הרומית הקדומה שכן "ממצא יהודי" (כלי אבן ומטבעות למשל) מתקופה זו נחשף בחפירות. מהתקופה הרומית המאוחרת או הביזנטית הקדומה נחשפה פינתו של מסד גזית (כ-2.5 1.5 מ' גודלה) אך תפקידו אינו ברור ולפיכך אופיו של האתר במאות ה-3 וה-4 לסה"נ נותר עלום. במאה ה-6 או ה-7 לסה"נ הוקם באתר ישוב כפרי, אשר כלל מבני מגורים ומתקני מלאכה ותעשייה שונים (כבשני חרס וזכוכית, גתות ובתי בד למשל) שהוקמו ברובם בשולי הישוב. ישוב זה היה כפוף מבחינה מנהלית לעיר הגדולה באזור – לוד (דיוספוליס/גיאורגיופוליס). את נטישתו ניתן לייחס להקמת העיר רמלה (בשנת 715 לסה"נ, לערך) ולדעיכתה ההדרגתית של לוד או לרעידת האדמה שפקדה את האזור בשנת 749 לסה"נ. למן אמצע המאה ה-8 ובמאות ה-9 וה-10 לסה"נ התקיים באתר רובע תעשייתי נרחב שכלל מגוון רב של בורות מים, צינורות ותעלות שהובילו מים, בריכות מטיפוסים שונים, ומשטחי עבודה של אבן ובעיקר טיט שלצידם אף קמרונות בנויים ששימשו בורות ספיגה. מן המקורות ההיסטוריים של התקופה המוסלמית הקדומה ומהחפירות הרבות שהתקיימו בעיר רמלה עולה כי כלכלתה של העיר הייתה מגוונת. בעיר התקיימו מלאכות ממלאכות שונות, וביניהן כאלו שהצריכו שימוש רב במים. הרובע שנחשף בחפירותינו משמש עדות ברורה לכך, ואנו משוכנעים שרוב המתקנים באתר שימשו שלבים שונים בעיבוד צמח הפשתן (Linum usitatissimum L.) לכדי הפקתו לסיבים שיועדו לטוויה. מקורות היסטוריים בני התקופה המציינים גידול פשתן ברמלה, שדות אדמת הסחף (האלוביום) המצויים מדרום וממזרח לאתר, קיומו של מפלס מים שעוּן בעומק של כ-3 מ' מתחת לפני השטח הסמוך לאתר כיום, והעובדה שגידולי פשתן היו נהוגים באזור עד לראשית שנות ה-60 של המאה הקודמת ושגידולי כותנה נהוגים באזור גם כיום, יש בהם מלחזק את סברתנו. הקמת המכלול מתוארכת כאמור לשלהי התקופה האומיית או ראשית התקופה העבאסית. ממצא מועט יחסית המתוארך בוודאות לתקופה הפאטימית (סוף המאה ה-10 והמאה ה-11) מצביע על כך שלפחות חלקים מן המכלול המשיכו להתקיים גם בתקופה זו (אך יתכן ששימשו תעשייה אחרת), אולי עד לחורבן רמלה ברעידות האדמה של שנת 1033 או 1068 לסה"נ. עם זאת, רוב רובו של הממצא מצביע על כך שהפעילות העיקרית באתר התקיימה עד המאה ה-10. הסבר לכך ניתן למצוא באחד המקורות ההיסטוריים, הגיאוגרף אבן ט'אפר, שעל פיו כאמור בימיו הח'ליף הפאטימי אל-עזיז (996-975 לסה"נ), יוסדו מטוויות לאריג הפשתן במצרים, וכפועל יוצא יש להניח שענף תעשייתי זה דעך או אף ניטש ברמלה. נוכחותם השלטת של נרות מהטיפוס המכונה שומרוני מאוחר לצד העדרם היחסי ממכלולים אחרים ברמלה של התקופה, ואזכורים היסטוריים לקיומם של שומרונים ברמלה ועיסוקם בסחר בפשתן יש בהם מלחזק את הסברה שהפעילות התעשייתית באתר חפירותינו נעשתה בידי שומרונים. באתר חפירותינו התקיים ככל הנראה פער ישובי בין המאה הי"א ועד למאה הי"ג או הי"ד. מהתקופות הממלוכית והעות'מנית התגלו ממצאים מועטים ביותר ואילו השרידים שנחשפו על פני השטח שייכים לדורות האחרונים.