תקופת הברזל IIב' מאופיינת על-ידי אינטראקציה צבאית מתמדת בין ארצות הלבנט לבין ממלכת אשור בצפון וממלכת מצרים בדרום, והדבר מוצא את ביטויו בשפע של מקורות איקונוגרפים וכתובים ובממצא הארכיאולוגי.

הן ההיסטוריוגרפיה המלכותית והן תיאורי האומנות הפלסטית מאופיינים על-ידי מגמתיות; בהיותם בראש ובראשונה תוצר של תעמולה אידיאולוגית ופוליטית, הם מציגים את אירוע הלחימה בצורה הרצויה להם. כמו כן, שני סוגי המקורות הנם במידה רבה מסוגננים וכוללים נוסחאות ותיאורים סטנדרטים: למעשה, גם כאשר מקור ספרותי או תבליט מוקדשים לקרב על עיר מסוימת, לרוב אין הם משקפים את הריאליה הייחודית למערכה הנתונה.

מסיבה זו, המחקר הארכיאולוגי מהוה את הדרך היחידה לקדם את ידיעותינו בתחום הלוחמה הקדומה. מדובר בתחום מחקר שטרם זכה לתשומת הלב הראויה בחקר הארכיאולוגי של ארץ ישראל. הכוונה היא ל ארכיאולוגיה של שדות הקרב ((Battlefield Archaeology, דהינו, חקר מעמיק של קרבות קדומים דרך ניתוח שרידיהם בשטח.

באמצעות שיטה זו ניתן ליצור תמונה רחבה ומפורטת של מהלך קרבות קדומים ולשחזר מהלכים טקטיים שנקטו הצדדים המעורבים במערכה. במקרים בהם קיים תיעוד היסטורי שטחי, כוללני או מסוגנן, גישה מחקרית זו מאפשרת להגיע להבנה טובה יותר ופירוש מדויק ומפורט יותר של המערכה הצבאית.

התחום הנדון זוכה למחקר רב בעיקר בעולם החדש ובאירופה. מחקרים ארכיאולוגים מסוג זה עסקו בקרבות ידועים, חלקם אף מודרניים ולכאורה מתועדים היטב, כדוגמת הקרב בליטל ביג הורן.
פוטנציאל השיטה הזו לחקר קרבות מן העת העתיקה גדול מאוד.
מקרה המבחן שאציג בהרצאה זו הוא קרב -המצור שהתנהל בלכיש (העיר של שכבה III) בשנת 701 לפנה"ס, כפי שהוא משתקף במחקר ראשי החיצים.

אראה כי באמצעות השיטה הנדונה ניתן להרחיב את ידיעותינו אודות הכיבוש האשורי של לכיש ולהפיק מידע חשוב באשר לנפילת העיר ונסיבותיה. אנסה להראות כי השיטה הזו אמינה, ולכן יכולה לשמש כלי עצמאי לחקר אירועי לחימה שחסרים לגביהם מקורות כתובים או תיאורים גראפיים.