הדרך הראשית שהובילה ממשור החוף ופלשת לממלכת יהודה עברה בעמק האלה. לא מפתיע כי לאזור גיאוגרפי זה מייחסת המסורת המקראית את קרב דוד בגלית, שנערך באפס דמים, בין שוכה ועזקה. ערכה ההסטורי של מסורת זאת בעייתי מהנתונים הספרותיים עצמם. ראשית, בנוסף לתאור הידוע בספר שמואל א' פרק יז, מופיעה גם המסורת המייחסת את הרג גלית לאלחנן בן יערי (שמואל ב', כא, יט). כמו כן בסוף הקרב אנו שומעים כי "ויקח דוד את ראש הפלשתי ויבאהו ירושלם" (שמואל א', יז, נב), והרי דוד כבש את ירושלים רק משנהיה מלך, בעוד עשור שנים או יותר.
על כל פנים, חשובה הנקודה הגיאוגרפית, כלומר ייחוס הקרב דווקא לעמק האלה. אין זו נקודה מקרית, אלא שער הממלכה, הבטן הרכה שבה כל פולש וכובש החל את מסע הכיבוש לתוך ממלכת יהודה, אם דרומה ללכיש ואם מזרחה לחברון וירושלים. באזור זה צריכה הייתה הממלכה לרכז כוחות צבא, לבנות ביצורים, ולארגן אספקה ונשק ללוחמים בעת הצורך. בשעת מבחן, כשישבו הלוחמים סביב המדורה ערב הקרב, בוודאי סופרו עלילות דוד וגלית במטרה לחזק את רוחם. והרי סיפור דוד וגלית משמש מטאפורה למצב הממלכה: מועטים מול רבים, חלשים מול חזקים, נשק דל מול ציוד חדיש ומשוכלל, ולמרות הכל יכל דוד לגלית. מסורת זו נטועה אם כן במסגרת גיאוגרפית שהייתה מוכרת לכל: שער הממלכה. האם ניתן למצוא עדויות ארכיאולוגיות אודות הארגון הצבאי והאדמיניסטרטיבי של הממלכה בנקודה קריטית זאת? החפירות בחורבת קייאפה יינסו לבדוק הבטים אלו.
חורבת קייאפה שוכנת על שרשרת הגבעות הסוגרות את עמק האלה מצפון, קרוב לפתחו המערבי. מדרום-מזרח, בצדו השני של עמק האלה, נמצאת שוכה. שטח ח' קייאפה כ-140 דונם הכוללים עיר עליונה ועיר תחתית, והיא מסתמנת כאחד האתרים הגדולים ביהודה בתקופת הברזל ב'.
האתר נסקר על ידי חוקרים שונים בעבר. הנוסעים ויקטור גרן וקונדר וקיצ'נר בסוף המאה הי"ט מציינים כאן חורבה וגלי אבנים. יהודה דגן היה הראשון לעמוד על גודל האתר ומבנהו, ופרסם בשנת 1992 תוכנית סכימתית של העיר העליונה והתחתונה. צבי גרינהוט ערך סקר מפורט בעיר העליונה בשנת 2001 וזיהה בעיר העליונה מתחם מלבני גדול.
בשנת 2007 נערכה בחורבת קייאפה עונת חפירה קצרה בידי יוסף גרפינקל וסער גנור מטעם המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. עוד בטרם חפירה נראתה בפני השטח של האתר מערכת ביצור מאסיבית המקיפה את העיר העליונה, ובה שני שלבים. השלב התחתון נבנה מאבנים גדולות במיוחד שאורכן 3-1 מ', והכבדות שבהן שוקלות 5-3 טון. על אבנים אלו נמצא קיר דק, כ-1.5 מ' עוביו, ולבנייתו השתמשו באבני שדה קטנות ובינוניות. שני שלבי ביצור אלו מתנוססים לגובה של 3-2 מ' ובולטים למרחוק, עדות למאמצים הרבים שהושקעו בביצור המקום.
בעונת 2007 נפתחו שני שטחי חפירה, שניהם בשטח העיר העליונה. שטח A בדק את המתחם המלבני הגדול בחלקו הגבוה ביותר של האתר ושטח B את מערכת הביצורים.
שטח A: ריבוע בדיקה אחד נפתח בחלקו המרכזי והגבוה של האתר, בצמוד למתחם מלבני גדול. נמצאו שתי שכבות ישוב עיקריות: הלניסטית וברזלית. השכבה ההלניסטית מתאפיינת בקיר מסיבי הבנוי אבני גזית גדולות, כנראה בשימוש משני. השכבה מתקופת הברזל כללה קירות מאסיביים מאבני גוויל בינוניות.
שטח B: בחלק המערבי של העיר העליונה אובחן בטרם חפירה פתח גדול בחומה, שרוחבו כ- 10 מ', והועלתה האפשרות שמדובר בשער העיר. כאן נפתחו ארבעה ריבועי חפירה. באחד מהם ירדנו מפני השטח ועד לסלע אם, לעומק של 2.5 מטר. זוהו שתי תקופות עיקריות: הלניסטית (מאות ג' – ב' לפנה"ס) וברזל ב'. הובהר כי קיר החומה העליון מתוארך לתקופה ההלניסטית. הוא יושב על קיר חיצוני של חומת סוגרים מתקופת הברזל. בתקופה ההלניסטית היה השטח שחפרנו אזור פתוח, ובו נחפרו תעלות שדידה לתוך קירות השער של תקופת הברזל, הצטברו שפכים ונבנתה ממגורה מעוגלת.
הממצא של תקופת הברזל יושב ישירות על סלע האם. הוא כולל חומת סוגרים שרוחבה 4 מ' וצדה החיצוני בנוי מאבנים קיקלופיות המגיעות למשקל של עד 5 טון. בעונת 2007 נחפרו בחלקם שני סוגרים, המתנשאים לכדי 2.5 מ' גובה - השתמרות מרשימה ביותר. נראה כי הסוגרים מולאו ונסתמו בכוונה בשלב מסויים, והחומה הפכה להיות חומה מלאה. רצפת הסוגרים הכילה שברים קטנים בלבד ובהם שפה וצוואר של קנקן למלך ושבר גוף של קערה מחופה וממורקת היטב, אולי ממשפחת הקערות השומרונית. בצמוד לחומה, בתוך העיר, נחשף קטע רחוב המושתת על סלע האם. על רחוב זה נמצאה שכבת הרס הכוללת שלושה כלי חרס שלמים (2 קנקנים וקובעת).
בריבוע אחר נחשף חלקו הצפוני-מערבי של שער עיר, מדגם שערי התאים האופייניים לתקופה. כיוון שנחשפה רק אומנה אחת, לא ניתן לקבוע בשלב זה אם מדובר בשער של שניים, ארבעה, או שישה תאים. לשער רצפת טיח המונחת על תשתית של אבנים קטנות ובינוניות. מהשער השתמרו יסודות בלבד, מתחת למפלס הרצפה, וכל השאר נשדד בתקופה ההלניסטית, כפי שמעידות תעלות השדידה. מדוע החומה השתמרה לגובה של עד 2.5 מטר ואלו השער נשדד עד יסודותיו? אולי השער נבנה מאבני גזית, שהיו אטרקטיביות יותר לשימוש משני?
נראה כי בתקופת הברזל היו שני שלבים עיקריים: שלב קדום יותר שכלל את הבניה, והשימוש בסוגרים כחדרים. בשלב שני הסוגרים פונו באופן מסודר, נסתמו והמערכת המשיכה לתפקד עד לחורבנה הסופי. הרחבת החפירה בעונת 2008 והגדלת מדגם הממצא הקראמי מכל שלב יאפשרו הצעת תיארוך יותר מדויק לשלבים אלו, שכרגע ניתן לשייכם באופן כללי למאות ט'-ח' לפנה"ס.
תוצאות עונת החפירה הראשונה מעידות כי חורבת קייאפה היתה עיר מבצר חזקה ביהודה, כנדרש ממיקומה על הדרך הראשית בגבול המערבי של הממלכה. המשך החפירות יבהיר עד כמה תיפקדה גם כמרכז צבאי ואדמיניסטרטיבי.
האם ניתן להציע לאתר זיהוי הסטורי? המיקום מול שוכה, גודל יוצא דופן ואופי הביצור, אולי מצביעים כי מדובר בעזקה המקראית? עזקה מוזכרת במקורות היסטוריים מגוונים: במקרא (7 פעמים), במקורות אשוריים (ה"מכתב לאל" מימי סנחריב או סרגון השני) ובמכתבי לכיש ("כי לא נראה את עזקה"). כיום מקובל לזהות את עזקה המקראית עם תל זכריה שנחפר בידי בליס ומקליסטר בשלהי המאה ה-19, זיהוי שהוצע בידי ר' שווארץ ואחרים, אשר כלל לא היו מודעים לעצמת היישוב בחורבת קייאפה. כך או כך, בעונת 2008 תתקיים עונת חפירות נוספת באתר, שתעמיק את הבנתו, ואולי תתרום גם לפתרון סוגיה זאת.