בהרצאות על אתרים ארכיאולוגים בדרך כלל יש צורך להביא מפת התמצאות ונ"צ אבל האתר שעליו אדבר נראה לכל מי שנוסע על כביש תל אביב–ירושלים באזור מחלף בן שמן. המחלף הוא נקודת החיבור בין כביש תל אביב–ירושלים (1) לכביש חוצה ישראל (6). האתר נחפר במהלך חצי שנה בין שנת 2000 לשנת 2001 בעקבות סלילת כביש חוצה ישראל. את חלקו הצפוני של האתר חפרה אוניברסיטת בן גוריון ואת חלקו הדרומי חפרה רשות העתיקות. שטח החפירה כעשרה דונם, אולם האתר נמשך ומשתרע אל מחוץ לגבולות החפירה ותוואי הכביש. פני השטח בכל אזור החפירה נהרסו בעת עבודות עפר שביצעה קרן קימת לישראל בשנות השבעים לצורכי נטיעה. בעקבות עבודות אלה נהרסו כל המבנים העיליים, ובאתר השתמרו בעיקר מתקנים תת-קרקעיים שנחצבו לצרכים שונים (מקוואות, מחילות מסתור, אסמים ובורות מים).

באתר הובחנו שתי תקופות יישוב עיקריות:

א. כפר מהתקופה הרומית הקדומה (החל מימי החשמונאים ועד למרד בר כוכבא, המאה הא' לפסה"נ - תחילת המאה הב' לסה"נ).

ב. יישוב מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (המאות הו'-הח' לסה"נ), אולי תחנת דרכים.

א. כפר מהתקופה הרומית הקדומה

חלקו העילי של הכפר נהרס ברובו בעת פיתוח הקרקע לנטיעות, ורק בחלק הדרומי של שטח החפירה נחשפו על פני השטח שלושה קירות היוצרים מתחם דמוי ח התוחם שטח שגודלו 140 מ"ר. את מבנה הכפר ניתן להבין בעיקר על סמך התשתית התת-קרקעית של המבנים העיליים והמיתקנים התת-קרקעיים. במכלול הגדול שנחפר נחשפו שמונה מקוואות טהרה, חמש מערכות מסתור בגדלים שונים וכן אסמים ומתקנים אחרים רבים. מפאת וצר הזמן אציג רק כמה מתקנים מהיישוב מהתקופה הרומית.

בחפירה התגלו שמונה מקוואות, מערכות מסתור וכלי אבן רבים, המעידים כי האוכלוסייה ביישוב הייתה יהודית. המקוואות מפוזרים בכל רחבי השטח, צורותיהם וגדליהם מגוונים אך כולם סמוכים לבורות מים. המשותף לכל המקוואות הוא הגדרים ההלכתיים. על פי ההלכה המים המגיעים למקווה צריכים להיות מים חיים, דהיינו מי גשם שלא נשאבו, שהמקווה צריך להכיל 40 סאה מים ועומקו צריך להיות 3 אמות. נראה כי מדובר במקוואות פרטיים, שכל אחד שימש בית אב נפרד.

ביקור מעניין היה לנו בשטח עם הרב לנדא, שעוסק בעיקר בענייני כשרות ומקוואות. זהו הרב של מר לב לבייב – הבעלים של חברת אפריקה ישראל השותפה בפרויקט. הוא עבר בכל המקוואות, מדד וחישב את כמות המים שהייתה בכל אחד מהם כדי לאשש שיטה הלכתית שרווחת בחסידות חב"ד. מסקנתו בסוף הסיור הייתה שהיהודים במקום היו 'פרומער ייעדן', היינו יהודים מחמירים או כמו שהוא אמר: 'מה שמוכיח שיהודים בכל הדורות חיפשו איך להחמיר ולא חיפשו קלות'. אחד ממלוויו סיפר שמה שהוא באמת חיפש ולא מצא זה את המסמר שעליו תולים את המעיל והכובע בכניסה למקווה.

חלק ממערכות המסתור מתוארך לימי המרד הגדול וחלקן מתוארך לימי מרד בר כוכבא. הפיזור הנרחב של מחילות המסתור וממדיהן הקטנים (יחסית לשפלה) מצביעים על האפשרות כי מדובר במקלטים פרטיים-ביתיים ששימשו פרטים מעטים. שלא כמו במחילות בשפלת יהודה נעשה כאן שימוש משני רב בחללים שכבר היו קיימים ולא נחצבו במיוחד כמחילות מסתור. מערכת המסתור המורכבת ביותר בתחום השטח החפור היא בת שישה חדרים ואורכה הכללי 20 מ'. תחילתה בדופן המזרחית של בור מים שקוטרו 5 מ', לטשטוש הכניסה מבחוץ. משם היא מוליכה לחדר מבוא קטן הנפתח לחדר סגלגל שגודלו המקסימלי 2.8 מ'. נראה כי החדר שימש בעבר ממגורה והדופן הצפונית שלו נפרצה ואוחדה עם החדר הסמוך שגודלו 2.5 X 3.5 מ'. מכלול זה חובר במחילה צרה שאורכה 2 מ' הפונה צפונה עד לחדר סגלגל שקוטרו 3 מ' ובתקרתו חור לאור ולאוויר. בחלל זה ישנם שני פתחים - בדופן הצפונית פתח לחדר ללא מוצא שקוטרו 2.2 מ'  ואילו במערב פתח למקווה קדום ששימש חדר נוסף במערכת. אל תחתית המקווה הרבוע (4.2 X 1.5 מ') יורדות שבע מדרגות. המסתתרים במחילה הקימו חסימה מאבנים ומלט על המדרגה השלישית למניעת ירידה נוחה במדרגות. בכל החדרים במחילה ובתחתית המקווה התגלו כלים תמימים והרבה מאוד חרסים שנאספו ורופאו. חלק מהכלים הם חיקוי לכלי יבוא, אך הרוב הם כלים מקומיים המתוארכים למאה הב' לסה"נ, ימי מרד בר כוכבא. מטבע חשוב המתוארך לימי שלטונו של אדריאנוס ושבר קערת זכוכית מחדר אחר הדומה לממצא ממערת האגרות במדבר יהודה מתארכים גם הם את מערכת המסתור לימי מרד בר כוכבא.

שני פרטים יפים נוספים מהתקופה הרומית שנמצאו בשטח האתר הם שבר חרס שעליו כתוב בכתב עברי מרובע האופייני למאה הב' לסה"נ "בר מסבלא", שם המוכר לנו מאגרות בר כוכבא שנמצאו במדבר יהודה, וצלמית המתוארכת למאה הג' לסה"נ ושייכת כנראה לבית היוצר בבית נטיף.

ב. יישוב מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה

השלב המאוחר ביישוב מרוכז בחלקו הצפוני של האתר והוא כולל בית בד מהמאה הו' לסה"נ וברכת קשתות המתוארכת לתקופה האסלאמית הקדומה. נראה כי המכלול המאוחר מצטרף למבנה ציבור גדול שנחפר על ידי אוניברסיטת בן גוריון וזוהה כח'אן מהתקופה האסלאמית הקדומה.

ברכת הקשתות מלבנית (12 X 8 מ') והיא חצובה ומטויחת. נבנו בה שני טורי קשתות ממזרח למערב, כל אחד מורכב משלושה עמודים שביניהם קשתות שמפתחן 2.4 מ'. בין שני טורי הקשתות מרווח קבוע של 3.5 מ'. תחילה שימשה הברכה לאגירת מים ובשלב מאוחר יותר היא הוסבה לשמש כמכלול תת-קרקעי לאחסון או להארחה. בשלב האחרון לשימושה, ככל הנראה במאות הט"ו-הט"ז לסה"נ, נבנה אל תוך חלקה הצפוני של הברכה כבשן סיד גדול (קוטר 5.2 מ'). המצאות כבשן סיד כה גדול באתר יכולה להסביר חלק  מההרס הרב של המבנים מהתקופה הרומית שאבניהם שימשו חומר גלם להפקת הסיד.

שימור השרידים

עם סלילת הכביש נהרס האתר רובו ככולו אולם השוליים המזרחיים של הכביש הוזזו בעזרת אנשי כביש חוצה ישראל, וכך שומרה מחילת מסתור גדולה והוכשרה לביקור הציבור הרחב. בחלק הצפוני ביותר של השטח נחשף בית בד מסוף התקופה הביזנטית, שהשתמר לגובה של 0.5 מ', אולם ניתן לשחזר אותו לגובה שתי קומות. בקומה הראשונה נבנו שני טורי קשתות, שתמכו בגג. עדות לקומה השנייה מצאנו בדמות חלקי רצפת פסיפס לבנה שהתמוטטה עם חורבנו ונפלה על רצפת הקומה הראשונה. שברי הפסיפס חתמו שני קנקנים מהתקופה הביזנטית באתרם על רצפת הקומה הראשונה. עם סיום החפירה הועתק בית הבד סמוך למרכז הבקרה של כביש חוצה ישראל במחלף נחשונים. שני הקנקנים רופאו ויופיעו בשלט שיהיה באתר, ובו תופיע גם הצעת שחזור בית הבד על פי ממצאי החפירה.

לסיום, אני מבקש להודות לכל החברים הרבים שסייעו ומסייעים בידי בעיבוד הממצא הרב שנחשף בשטח החפירה. על אף האמור בפרקי אבות עלי ורק עלי החובה לגמור את פרסום החפירה ולכן אין אני בן חורין עד שיסתיים הפרסום, כיוון שאם חפרת ולא פרסמת כאילו לא חפרת.