עיירת הפיתוח ירוחם, שבנגב הוקמה בצומת דרכים בגבולה הדרומי של הארץ המובטחת, גבולות ממלכת יהודה ופחוות יהד של תקופת המקרא.
בצומת זה נפגשו דרכים עתיקות: ממזרח עולה דרך מעלה עקרבים שראשיתו בעין חצבה, היא תמר המקראית; 'דרך הרועה' נמשכת מדימונה אל שדה צין וכביש הנפט מגיע מצומת הנגב.
ההנחה כי אתרי המורשת התרבותית, כלומר שריד התרבות האנושית הפרוסים ברחבי האזור הם משאב חשוב מן ההיבט התיירותי והכלכלי. הצורך הקבוע במציאת מקומות תעסוקה לתושבי העיירה ירוחם הביאו חלק מהתושבים לרצות ולעסוק בחשיפה, שימור ושחזור של המורשת התרבותית החומרית הנמצאת סמוך לעיירה ובמרחבים הסובבים אותה. עמלם של תושבים יקרים אלה נשא פרי. ואכן, חלק מהאתרים הוכרזו כגנים לאומיים ופארקים ואחרים הפכו מוקד ביקור למטיילים. גולת הכותר של העבודה נעשתה לאורך דרכי הבשמים שיוכרזו בקרוב כאתרי מורשת עולמית.