השימוש במתכת הכסף כאמצעי כלכלי לחליפין ומסחר מתועד היטב באזורנו בדמות עשרות מטמוני כסף (Hacksilber) המתוארכים למן תקופת הברונזה התיכונה. הממצא מעיד כי השימוש בהם היה נפוץ בדרום הלבנט בתקופת הברזל ובמיוחד באחריתה. חלק מהמטמונים נמצאו עטופים בפיסת בד חתומה בבולה טבועה על מנת להבטיח את התוכן, וזאת בדומה לתפקיד הטביעה על המטבעות.
מהתקופה הבבלית ומראשית ימיו של השלטון האכמני כמעט שלא נמצאו מטמוני כסף באזורנו, ואת מקומם תופסים ככל הנראה מטבעות יוונים ארכאיים. המסורת המקומית בה נשקלו חתיכות כסף נותרה בשימוש בתקופת מעבר זו, שכן רבים מהמטבעות הארכאיים, ובמיוחד טטראדרכמות אתונאיות קדומות, מתגלים חתוכים ולעיתים אף באופן רגולארי לכדי חצאים ורבעים שווים.
שתי המאות של השלטון האכמני במזרח הקרוב, בין השנים 332-538 לפנה"ס, הן תקופה מכרעת בהיסטוריה הכלכלית, המדינית והתרבותית באזורנו. למן שלהי המאה השישית אנו עדים למעבר באופן השימוש באמצעי תשלום, ממתכות (בעיקר כסף) כחומר גלם (bullion) למטבעות, תחילה זרים ולאחר מכן מקומיים. מטבעות מקומיים אלה מהווים את אחת העדויות הארכיאולוגיות האמנותיות וייתכן אף הדתיות על דרום ארץ-ישראל (פלשת, יהודה ושומרון) בתקופה הפרסית. המוטיבים שנטבעו בהם שימשו לא פעם אמצעי תקשורת תעמולתי, שייתכן והיה בו ביטוי לכוחן המוניציפלי, השושלתי ואף הדתי של מרכזי הטביעה. בתקופה בה מטבעות היוו אמצעי כמעט יחיד של תקשורת המונית, ניכר כי מוטיבים שונים שימשו במכוון להעברת מסר מסוים (הנסתר לרוב מעיננו כיום). הדמויות והדימויים המופיעים בהם מייצגים את נוהגי התקופה, לעיתים עם השפעות זרות, אך לרוב הם מסמלים עולם דימויים מקומי נרחב.
במרכז הרצאתנו תעמוד התמורה שחלה בשימוש במתכת הכסף, למן היותה אמצעי כלכלי בלבד ועד הפיכתה, עם הופעת המטבעות המקומיים בתקופה הפרסית, גם לאמצעי פוליטי וחברתי.