בעשור האחרון הולכים ורבים המימצאים האדומיים הנחשפים באתרים מן המאה ה-7 לפסה"נ בנגב המזרחי. מימצאים משמעותיים התגלו בחפירות תל מלחתה, חורבת עוזה, תל ערוער, קיטמית ובמצודת ערד (בה נמצאה כתובת 24 כבר בשנות ה-60).

לתופעה זו מספר פירושים המוצאים ביטוי במחקר, כמו השתקפות של יחסי מסחר בין יהודה ואדום; או חדירה שקטה של אוכלוסיה אדומית והשתלבותה במערכת הכלכלית של יהודה באזור או שמא אלה הם עקבותיהם של מובילי שיירות סחר לעבר נמלי הים התיכון ואולי אין זו אלא עדות לחדירה אדומית בכח במטרה לשלוט על קטע חשוב של דרך הסחר הבינלאומי כדי להנות מפירותיו.

עיון במפה היישובית של הנגב המזרחי של שלהי ימיה של הממלכה, מלמד על התעצמות המערך ההגנתי של האזור במידה ניכרת , בהשוואה לעבר- עובדה המבליטה את הזיקה הישירה בין התבצרות זו לבין ריבוי הממצאים האדומיים בו. תופעה זו מחזקת את הפירוש האחרון שהועלה לעיל, היינו חדירה כוחנית של אדום לתחומה של יהודה,אירוע שיש לו הד גם במקרא