הממצא מהפביסה מהווה מטמון של כלי פולחן מיוחדים ואבנים ששמשו כמצבות שולחנות מנחה ומזבחות. חפצי הפולחן שמשו במקדש שפעל באתר בסוף תקופת הברזל. אפשר לחלק את הממצאים לשתי קבוצות. 1. כלי פולחן רגילים. 2. כלי פולחן מיוחדים. כלי הפולחן הרגילים מתחלקים לשמונה קבוצות. חלק גדול מהכלים מופיעים בזוגות. עשרים אחוז מהם מעוטרים עיטור דנטלי, ולרבים מהם חלונות. בחלק גדול נמצאו סימני פיח, עדות לכך שהיו בשימוש. הכלים המיוחדים שמהם ניתן ללמוד על האיקונוגרפיה של המקדש הם שלושה פסלים אנתרופומורפים: שניים של גברים מזוקנים ואחד של אישה מנגנת. כן עם חלונות ועליו מודבקות צלמיות של בני אדם חיות וציפורים. פסל עשוי אבן שכנראה מייצג פסל אנושי, למרות שהראש חסר, ועליו שרידי כתובת וציור של בגד. חריטה של שור נגח על אחד הכנים. תליוני רימונים ומצבות.

הממצאים שבפביסה מעוגנים כולם באיקונוגרפיה הדתית של המזרח הקרוב בכלל, ובלבנט בפרט. הפסלים האנתרופומורפיים , פסל האבן והכן עם הדמויות בתבליט, משקפים סגנון אמנותי שאינו יהודאי. סגנון הדומה בחלקו לממצאים בקיטמית המוגדרים על ידי החופרים כאדומיים. על-פי הכתובות האדומיות שנמצאו שם. בעוד שבקיטמית נמצאו פסלי אלים שניתן להגדירם. לא הצלחתי לאתר אלוהות שסגדו לה במקדש בחצבה, דבר המקשה על שיוכו של המקדש לדת מסויימת. גילויים של פסלים חדשים דומים בצפון סוריה ובמואב, בעוד שבאדום עצמה לא נמצאו עדיין פסלים כאלה, מקשים על ההחלטה ליחס את הממצא לדת האדומית, אלא אם יתגלו כתובות וממצאים חדשים.