כ-250 אתרי יישוב וכ-60 מצודות מתקופת הברזל ב' פזורים בשטח בן כ-2000 קמ"ר בהר הנגב. רוב האתרים נסקרו במסגרת סקר החירום בנגב (1979-1990) ותוצאותיהם פורסמו במסגרת מפות הסקר של רשות העתיקות ובפרסומים אחרים. ההרצאה תתמקד בכמה אספקטים הקשורים ליישובים בסביבתם המדברית. הנתונים הבולטים בניתוח הממצא הם:

א – בניגוד לתקופות יישוב אחרות, בהם פזורים היישובים על מפני שטחים נרחבים בנגב ובסיני, מוגבלת ההתיישבות מתקופת הברזל להר הנגב לבדו.
ב – לא ניכרת זיקה בין תפוצת היישובים לתפוצת מקורות המים הטבעיים. בתחום תפוצת היישובים נמצאו כ-200 בורות מים, מהם כ-100 בורות פתוחים; בתנאי ההתאדות הקשים של הר הנגב, לא ניתן להתקיים על בורות כאלה מעבר לחודשי האביב.
ג – על פי הממצא, התבססה כלכלת התושבים על חקלאות ומרעה; זאת על סמך מספר רב של ממגורות, גרנות, להבי מגל ומכלאות צאן.
ד – ממצאי התרבות החומרית ביישובים, כמו במצודות, בכלל זה ארכיטקטורה וקראמיקה, דומים לאלה של הארץ הנושבת שמצפון, למעט הקראמיקה הנגבית שמקורה מדברי.
ה – בהתחשב במגבלת החקלאות והמרעה בהר הנגב ועל סמך התפוצה המוגבלת של היישובים בקרבת המצודות בלבד, יש ספק בדבר היכולת של אוכלוסיית היישובים להתקיים בסביבתם המדברית.
ו – דגם היישוב בהר הנגב, הכולל שילוב של מצודות ויישובים, נפוץ בשולי ההתיישבות הישראלית בארץ הנושבת שמצפון. התיישבות דומה נמצאה, בפרקי זמן שונים בתקופת הברזל ב', במדבר יהודה, מדבר שומרון, הגליל, מערב השומרון ומערב הרי יהודה. ניתן לראות בדגם יישובי זה סוג של התיישבות ספר לצורכי תפישת שטח והגנה. נראה שהיישובים בהר הנגב משקפים נוכחות מתוקף נסיבות גיאופוליטיות במאה העשירית לפנה"ס (יחסי מצרים – ישראל – אדום) והם התקיימו בסביבה מדברית קשה כל עוד התקיימו אותן נסיבות גיאופוליטיות. על סמך אזכור של כשבעים שמות מקומות בנגב ברשימת שישק, נראה שיישוב בהר הנגב ניטש עקב מסעו לארץ ישראל.