ערי תקופת הברזל השנייה הן בתחום ממלכת ישראל והן בתחום ממלכת יהודה מתאפיינות בתכנית בעלת מרכיבים מודולריים ובהם מתקנים לשאיבה ו/או איסוף מים.
בתל שבע נחפר מפעל מים [בידי הרצוג וגנתון] . מפעל מים זה כולל מערכת מדרגות ומאגר מים תת קרקעי המשולבים בתכנית העיר. יצוין כי המערכת ממוקמת בנקודה הרחוקה ביותר משער העיר. המערכת פעלה מהמאה ה- 10 ועד חורבן העיר . מקור מים נוסף נחשף סמוך ומחוץ לשער החיצוני של העיר והוא באר. מקור מים זה תוארך ליישוב מתקופת הברזל ה-1 פסק מלהתקיים ושוב נעשה בו שימוש במאה ה- 8. י. אהרוני ששייך את הבאר לעיר הברזלית . אהרוני הביא מספר נימוקים למיקומה של הבאר מחוץ לשער. דבר זה גרר ויכוח סרק [עם י. ידין] על תיפקודה ושימושה של תעלת המים שניקזה את מי הגשמים ועברה בשערים. נראה לי כי הבאר איננה שייכת למערכת המים הברזלית ושיוכה לתקופת הברזל ה- 1 נובע מחדירתה דרך השכבות של תקופה זו . יצוין כי לחומת הביצור באתר יש חלקלקה שהייתה צריכה להגיעה עד סמוך לפתח השער . מבנה החלקלה איננו מאפשר קיומן של באר וחלקלקה יחדיו. לפיכך נראה לי כי הבאר שייכת לתקופה מאוחרת יותר קרי, למצודה הרומית שבראש שהתל. מיקום הבאר הרחק מהמצודה נבע מהרצון להגיע בדרך הקצרה ביותר אל הסלע הטבעי [ תוך חיסכון בקירות תמך שהיו מחויבי המציאות אילו הבאר נחפרה סמוך למצודה]. בתל ערד נמצא מאגר בשקע המרכזי של העיר של תקופת הברונזה הקדומה. באותו שקע נחפרה באר בתקופה מאוחרת. בחפירות שבראשן, עמדה ר. עמירן נמצאה בשקע באר. א. אילן ומ. סבן תיארכו את הבאר לתקופת המצודה הברזלית. אמנם נמצא חומר קראמי ברזלי בבאר אולם חומר זה נמצא ביחד עם חומר מאוחר –רומי קדום[ סמוך לבאר מתקני מים מאותו הזמן]. גם אם היה החומר "נקי" הוא לא היה מתארך בהכרח את הבאר [ מקרה דומה : חומר קראמי מיקני נמצא במפעל המים בגזר בעוד שמפעל המים הוא ברזלי]. לפיכך לא שימשה הבאר כמקור מים למפעל המים - המאגר שמתחת למצודה הברזלית.