במחקר של כלי החרס מהאלף השני לפנה"ס, מתל בטש שבשפלה, התחקינו אחרי תהליכי שינוי והמשכיות בארגון של ייצור הכלים, בהנחה שארגון זה משקף היבטים כלכליים, חברתיים ואף אידיאולוגיים של החברה היוצרת. תקופה שבה רב השינוי על ההמשכיות, ניתן להגדיר כתקופת מעבר. כך אכן נמצא בשכבה VI, שכבת היישוב האחרונה של תקופת הברונזה המאוחרת.
ההיבטים הטכנולוגים שנבדקו הם שיטות הייצור, סוג החומר ומוצאו, וקיבולות הכלים השונים. תוצאות הבדיקה שופכות אור על השינוי וההמשכיות בייצור קרמיקה במשך תקופה ארוכה זאת, שמתאפיינת בשינויים גיאופוליטיים רבים: המעבר מערי המדינה הגדולות והריכוזיות של תקופת הברונזה התיכונה אל מערכת ערי מדינה קטנות ומפולגות תחת שלטון מצרי, הידוק שלטון זה בזמן השושלות ה-19 וה-20, ועד להופעת הפלישתים במרחב וסוף השלטון המצרי. מאורעות ותופעות אלו מהווים אפוא את הקונטקסט שבתוכו יש לנסות ולהבין את השינויים וההמשכיות שזוהו בקרמיקה.
במהלך תקופת הברונזה המאוחרת בתל בטש, הקרמיקה התאפיינה בגיוון רב למדי במספר קבוצות החומר. על אף הגיוון, נמצא שמקור החומר כולן דומה - חוואר מתצורת טקייה, שנמצא באזור תל בטש עצמו ועד לגזר בצפון. נראה שהגיוון הרב בקבוצות חומר שמקור כולם מאותו אזור מצביע על פיזור הייצור בבתי יוצר ביתיים (household workshops ) שכולם נכללו בתחום ממלכת גזר. בשכבה VI של סוף תקופת הברונזה המאוחרת חל שינוי. כמחצית מכלי החרס בשכבה זו עשויים מחומר לס שמקורו דרומית ומערבית לבטש, מאזור המצוי בתחום ממלכת גת או לכיש. שינוי זה מעיד על האפשרות שבימי השלטון המצרי המחוזק של השושלת ה-19 התערב השלטון המרכזי בייצור ובהפצת הקרמיקה וכך חצו כלי החרס גבולות פוליטיים בין ערי-מדינה מתחרות. יחד עם השינוי במוצא החומר, ניכר גם שינוי בשיטות הייצור וניכרת התגברות בסטנדרטיזציה, בצד שינויים טיפולוגיים, כולל היעלמות טיפוסים כנעניים ותיקים כגון הקערה המזווה. ייתכן ששינויים קראמיים אלה משקפים גם את תהליך התפרקות הזהות הכנענית, שהתגבר באותה עת בהשפעת אוכלוסיות של נוודים ומהגרים.