המחקרים האתנוגרפיים שנערכו בארץ-ישראל ובסביבתה הצביעו על שלושה טיפוסים עיקריים של כוורות דבורים שהיו בשימוש לפחות החל מן המאה ה-19:
 
א. גלילים עשויים מתערובת של טין וחומרים אורגנים.
ב. קנקני חרס בשימוש משני, שבסיסם נוקב/נשבר ולעיתים הוסר גם צווארם.
ג. כלי חרס שיוצרו במיוחד על מנת לשמש ככוורות. צורתם הנפוצה ביותר היא כשל קונוס או גליל קמור שלו שני פתחים – האחד צר והשני רחב.
 
לכל שלושת הטיפוסים מקבילות אתנוגרפיות, אך המחקר הנוכחי מתמקד בטיפוס השלישי, שרק לו נמצאו גם עדויות ארכיאולוגיות. עד כה ידוע על ארבעה אתרים בהם נתגלו בחפירות כלים מטיפוס ג', ובכל המקרים היו הכלים בשימוש משני בבתי קברות מוסלמיים:
 
1. תל מבורך. כלי ששימש לקבורת תינוק ותוארך לתקופה העות'מאנית המאוחרת.
2. אזור. כלי ששימש אולי לכיסוי קבר ותוארך לתקופה העות'מאנית המאוחרת.
3. חורבת זכרין. שני כלים ששימשו לקבורת תינוקות ותוארכו לתקופה העות'מאנית המאוחרת.
4. כפר ענא. שבעה כלים ששימשו לכיסוי קברי מבוגרים ותוארכו לתקופה הממלוכית.
 
חשיבותו של המחקר היא כפולה: העשרת הידע הנוכחי על המכלול הקיראמי של התקופות הממלוכית והעות'מאנית באזורנו, ותוספת חשובה לחקר הכלכלה הכפרית בתקופות אלו, אשר עיקר הידע עליה התבסס עד כה על מחקרים אתנוגרפיים ומקורות היסטוריים ופחות, אם בכלל, על הממצא הארכיאולוגי.