סקירה של ערים הלניסטיות רבות מציגה תמונה ברורה ביחס האזרחים בערים אלו לגנים. מסתבר כי בחצרות הבתים הפרטיים לא נמצאו גינות והן היו מרוצפות. התפיסה היוונית לא ראתה בעין יפה טיפוח גנים שאין בהם תועלת בבתים הפרטיים שכן היה בהם ביטוי להבלטת כוח והון וסמל להתנוונות חברתית. השלטון הרומי מביא עמו תפיסה שונה לחלוטין של מהות הגנים ותכנונם. הגן הרומי הפרטי הוא גן תענוגות מלא צמחי נוי ללא תועלת, מזרקות ופסלים שתפקידו לפאר את הבית. בפומפיי, הרקלנום וערים נוספות במערב האימפריה נמצא גן כמעט בכל בית.
 
בדיקת חצרות הבתים הפרטיים העירוניים בארץ ישראל בתקופות ההלניסטית והרומית עשויה לשפוך אור על התפיסה של תפקיד הגן בעיני התושבים המקומיים והזרים, בתקופות אלו.
 
בתקופה ההלניסטית ניתן למצוא בבתים הפרטיים בערים השונות בישראל חצרות מרוצפות. מחסור זה של גנים תואם את הצפוי מחצרות הבתים בתקופה ההלניסטית. בדיקת החצרות מן התקופה הרומית, המוקדמת והמאוחרת, בערים השונות מציגה תמונה ברורה: החצרות הוסיפו להיות מרוצפות, רבות מהן היו חצרות פרסטיליות מרשימות, אך ללא גן.
 
נראה כי הבחירה בשינוי תפיסת הגן והחצר אינה קשורה לאופיים השונה של תושבי הערים, ליכולתם הכלכלית או לאספקת המים. ההחלטה לוותר על הגן מבוססת על שיקולים תרבותיים המציבים את התפיסה ההלניסטית בעדיפות על זו הרומית. חיזוק לטענה מתקבל מכך שהגן הרומי היחיד שזוהה עד כה בבית עירוני בארץ, היה בביתו של הפרוקורטור הרומי בקיסריה, נציג השלטון והתרבות הרומית בארץ.