א. תהליך ההתיישבות של שבט שמעון:
תהליך ההתיישבות של שבט שמעון במרחבי הדרום מתואר בספר דברי הימים א, ד: עפ"י תאור זה  ההתיישבות החלה בנגב המזרחי בתחום שבין ערד/חרמה במזרח לבאר שבע במערב  (כח:"וישבו בבאר שבע ושבע ומולדה וחצר שועל"...), והתקיימו עד ראשית ימי הממלכה המאוחדת (ל: "אלה עריהם עד מלך דויד").
בשל לחצים דמוגרפים (לח:"פרצו  לרוב"), הרחיבו משפחות שמעוניות את שטחי מחייתם אל מישורי הנגב המערבי ונחל הבשור (לט: "וילכו למבוא גדר (גרר) עד למזרח הגיא לבקש מרעה לצאנם").  שלב נוסף בתהליך התנחלות השבט, מתרחש כאשר משפחות  מבני שמעון מרחיבות את שטחי התיישבותם דרומה (מב: "ומהם מן בני שמעון הלכו להר שעיר"). ההתנחלות השמעונית בהר שעיר, נתקלה בשארית הפליטה של שבטי עמלק אשר נדחקו מן הנגב ע"י שאול. שבטי העמלקים הנוודים מוכים ע"י השמעונים אשר הופכים את הר שעיר למרחב מחיה חדש עבורם (מג: ויכו את שארית הפלטה לעמלק וישבו שם עד היום הזה").
 
ב . מיקומו וזיהויו הגיאוגרפי של הר שעיר:
מרבית חוקרי המקרא והגיאוגרפיה המקראית, זיהו את "הר שעיר" - ברכסי הרי אדום שממזרח לערבה. וכך מופיע שם זה גם במפות הגיאוגרפיות.  
עיון מדוקדק בטקסט המקראי העוסק בהר שעיר מביא אותי למסקנה, כי המיקום המקובל כיום של הר שעיר ברכס הגבוה שממזרח לערבה הינו שגוי.  להערכתי, את הר שעיר המקראי, יש לזהות בגוש ההררי הגבוה הנמצא  ב"נגב המרכזי" (עפ"י ההגדרה המודרנית) והמכונה כיום - "הר הנגב".
מרחב מחיה זה, הנמצא בלב מדבריות הדרום, הינו בעל נתונים גיאוגרפים והתיישבותיים שונים מן המרחבים המדבריים המקיפים אותו. הר שעיר המקראי(הר הנגב), הינו מובלעת אירנו – טורנית החודרת מן הנגב המקראי למרחב המדברי הסהרו – סינדי. איזורי מחיה אלה המוגדרים כערבתיים מאפשרים כלכלת רעיית צאן של אוכלוסיות חצי נוודיות ונוודיות. 
 
 ג. לשאלת זהותם של מקימי "המצודות הישראליות"
אחת מן התופעות הארכיאולוגיות המרתקות של הר הנגב/הר שעיר, היא ההתיישבות הישראלית הנרחבת בו, בדגם ישובי שכונה : "המצודות הישראליות בהר הנגב".
בשאלת זהות בוני המצודות, הועלו הצעות שונות ע"י החוקרים , כגון: עמלקים (רוטנברג), מלכי ישראל ויהודה (אהרוני), התנחלות של נוודים(פינקלשטיין), מפעל יזום של ממלכת ישראל(משל, כהן והרצוג), אדומים  (עיטם), כל אחד ונימוקיו עימו. 
כל החוקרים מצביעים על הקשר העמוק שהיה לתושבי המצודות בהר הנגב עם ישובי בקעת באר שבע בעיקר בכל הקשור לארכיטקטורה ולכלי החרס.
הצעתי היא כי את ראשית ההתיישבות ב"מצודות" הר הנגב – "הר שעיר" המקראי, יש לייחס למשפחות משבט שמעון, אשר תוך מאבק בשארית הפליטה של עמלק, הרחיבו את שטחי מחייתם דרומה אל הר שעיר הערבתי. בשלבים מאוחרים יותר ניבנו מצודות ממלכתיות בהר שעיר כחלק ממאבק מלכי יהודה באדום, ובמגמה להשתלט על הדרכים לים סוף.
 
הזיהוי הגיאוגרפי של הר הנגב - כהר שעיר המקראי, וזהות השמעוניים כראשוני בוני "המצודות הישראליות"  עשויה לקדם רבות את חקר התקופה, האיזור ומתיישביו.